קרבן נתנאל על מגילה לה

ה"ג כתוב בספר הזהיר. והן הן דברי תוס' במנחות ק"ט:

ורש"י פי' בתשובה:

ה"ג מפרק בתרא:

ותו אמרי' אי מה משרת כו' לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר. מימרא זו לא מצאנו ועוד קשה וכי כעורה מימרא זו בתענית דף כ"ז דאמרינן התם אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר. ש"מ דכהן בעל מום כשר. תו מה דקאמר לעמוד ולשרת לעמידה הקשתיו. אינו דנשיאת כפים בעמידה ילפינן מדכתיב לשרתו ולברך מה שירות בעמידה. בקיצור כל הענין הזה בו טעיות הרבה. ודבר קשה להגיה. כי כן לשון תוס' שם במנחות וטעות דמוכח הוא דבתענית כתב תוס' להדיא שם מכאן מוכח וכן צ"ל אף מברך בעל מום לא וכו' (והיינו ראיה מתענית) ומה ת"ל לשרתו ולברך לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר. בא וראה בסי' קכ"ח בט"ז ס"ק כ"ז שהקשה אמאי לא יהיה בעל מום פסול לנשיאת כפים וסוף דבריו ודבר חידוש הוא אשר לא מצאנו קושיא זו ופירוקא בשום מפרש קדמון ולא בתראי ע"כ וכ"כ סי' קל"ה. ושגה ברואה ש"ס ערוכה בתענית ותו' ודברי רבינו ורמז הובא בילקוט סוף פ' שופטים ע"ש וירושלמי מס' תענית פרק בתרא הלכה א':

לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר. עיין מ"ש רבינו סי' כ' בפרק יום הכפורים: