קרבן נתנאל על מגילה לא

התם מיירי בקבע שמנוהו לכך. ובתוס' במכילתין ובחולין מוקי לה הך דשליח צבור במינוהו לכך. ואינו עובר לפני התיבה. היינו להתפלל בתענית ובמעמדות. ורבינו לא ניחא ליה בזה דלענין תענית כבר תנא לה בדיניהון. וצריך התנא מעלות אחרים אלא שליח צבור מפרש לה כפרש"י או כפירוש הרשב"א בחידושיו דחדא קתני להיות שליח צבור לירד לפני התיבה:

כדאמרינן בערכין פעם אחת. ליתא בערכין. והכי גירסת התוספות ורשב"א ור"ן כדאמרינן בערכין גבי שיר בין רגלי הלוים היו עומדין וצעירי הלוים היו נקראים. והוא שם דף י"ג. ואפשר ליישב גירסת רבינו ומייתי סייעתא מהא דאמרינן בערכין דף י"א מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע כו' ש"מ בפני עצמו אסור ולסייע מותר:

פירוש פוחח שלובש בגד קרוע. כן פי' הרי"ף ותוס'. דלא כפרש"י שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטלאי ופחח. ורי"ף היה לו תרגום אחר פחח ויחף. ור"ן הקשה על פרש"י מהא דתנן האומר בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור. משמע הא אחר יחף יעבור. ולק"מ דיחף דקרא היינו שכרעיו עד בית הערוה נראין דהא ישעיה היה אות ומופת על כוש ומצרים שינהגו מלך אשור בשבי חשופי שת. אבל יחף דמתני' היינו שפרסות הרגלים לחוד המה מגולים בלי סנדלים. עוד ראיתי קושיא בס' עץ חיים מהא דבעי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה פרש"י גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר. ואי פוחח יחף מאי ערות דבר שייך ביה ובמה שכתבתי ניחא. ורש"י מביא ראיה ממס' סופרים פרק י"ד הל' ט"ו וז"ל פוחח הנראים כרעיו או בגדיו ערומים. ולהרי"ף צ"ל שהיה גרסתו כרעיו ובגדיו ערומין:

ה"ג ומתרגמין איזל ותיסר: