קרבן נתנאל על מגילה כה

ואע"פ שהיו מרוחקין זה מזה. יותר מאחרי מות ואך בעשור אם הוא בכדי שלא יפסיק המתורגמן וזה שכתב כגון אחרי ואך בעשור מוסב למעלה בענין א' מדלגין כגון כו':

ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. אין לפרש מסוף תרי עשר לתחלתו דא"כ אפילו מתחלתו לסופו נמי לא דהיינו בכדי שיפסיק התורגמן. אלא מסוף הספר לצד תחלתו כלל כלל לא. תוס' יומא דף ע'. ואשתמיטתיה להכסף משנה דברי תוס' אלו. עיין מ"א סימן קמ"ד ס"ק ד':

אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. ומתמיהים על מנהג שלנו במקום שיש שם ס"ת אחת וי"ט ושבת שיש בו קריאת מוספים חובת היום שגוללין בצבור מפרשה לפרשה. ומה שתי' מ"א סי' קמ"ד ס"ק ו' דכבוד הצבור דקאמר תלמודא אינו אלא כבוד צבור כל ישראל שהיו בעזרה בשעת קריאת כ"ג ע"ש. וקשה לדבריו מה שהביא הרי"ף ורבינו הא שקלי וטריא דבא לו הוי הלכתא למשיחא והתי' הישר מה שהביא הגהות מרדכי בפ"ק דגיטין דהוי דבר שאי אפשר והיינו טעמא דבקריאת ס"ת בזמן התלמוד שהעולה קורא בעצמו א"כ פשיטא דהוי דבר שאי אפשר לקרות בע"פ. כי מי יודע מי שיעלה למפטיר. ועכשיו שישראל מפוזרין ונפרדים זעיר שם זעיר שם. מי יעמוד להם בכל כפר וכפר חזנים לומדים שיכלו לומר פרשה ע"פ. לכן אנן סהדי שמחלו הצבור על כבודם לקיים קריאת המועדים בזמנם. דישראל אדוקים במצות. ותו מה שכתב מ"א שם על הב"ח ס"ק א' שטעה בין אך בעשור לבעשור לחדש. חלילה. אך חסר שם בב"ח ס"ק א' תיבה אחת וצ"ל מיהו מה שמדלגין כשיעור מאחרי אך בעשור ע"ש: