קרבן נתנאל על מגילה כג

אין פורסין על שמע כו' בפחות מעשרה. וא"ת בפ"ק דף ה' בין לרב ובין לרב אסי מגילה שלא בזמנה קורין בעשרה ולמה לא מנה במתני' קריאת המגילה שלא בזמנה. י"ל דלא תני אלא במה שנוהג בכל ישראל. אבל קשה להרי"ף בפ"ק סי' ו' דלרב אפילו בזמנה צריך לקרות בעשרה דוקא. א"כ ה"ל למחשב קריאת המגילה. וקושיא זו הקשה בעל המאור. ותי' הרמב"ן דכל הני דמתני' חובת הצבור ואין עושין אותו אא"כ בעשרה או רובם מחוייבים בדבר. אבל במגילה לא בעינן עשרה אלא משום פרסומי ניסא. הלכך אפילו בשביל יחיד קורא אותה בעשרה. אע"פ שיצאו הם כיון שהיחיד לא יצא. ויש לדקדק עליו הא פריסת שמע נמי בשביל יחיד אפילו תשעה שמעו כדקתני במס' סופרים כמ"ש רבינו בסמוך. י"ל דהרי"ף מוקי לה הך דמס' סופרים בדיעבד אבל לכתחלה בעינן רוב שמחוייבים בדבר כסברא ר"ת. ורבינו דס"ל דפורסין אפילו בשביל יחיד בלא"ה לק"מ קושית המאור דכתב לעיל בפ"ק. דהך מ"ד דאמר בעשרה בזמנה כפי' רש"י שאינו אלא למצוה. מכאן תשובה למ"ש מהרי"ל בהלכות ערובי חצרות שאין מערבין לבוא להתפלל בעשרה דלא אשכחן שהצריכו חכמים להתפלל בעשרה. דהא ממתניתיו דהכא מוכח שחובת צבור הוא:

וברכה ראשונה של יוצר כי לשון פורסין חצי דבר כך פרש"י. מקשין לפי מה שפסק רבינו סוף סימן זה דקדושה שביוצר יחיד אומר דלא כרמב"ם א"כ למאי צריך עשרה בני אדם לברכת יוצר. וי"ל כיון דהפורס אומר ברכו אם לא יברכו ברכה נראה ככופרים. סברא זו בב"י בשם ר"י אבוהב. אך רמ"א בסי' ס"ט סובר דבמה שעונין ברוך ה' המבורך סגי בזה דלא נראה ככופרים. וראי' דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו והעם עונין אחריו מה שעונין אחר ברכו. אמנם רבינו לא יאות בזה דמה שעונין ברוך ה' המבורך. אינו אלא עניה על הזכרת השם כענין הא דתנן ביומא הן עונין אחריו בשכמל"ו כן מצאתי בתי"ט. אבל מה שאומר ברכו היינו שיברכו ברכה בשם ומלכות. ובתורה העולה אומר ברכו במה שהעם יכוונו לצאת בברכה שמברך על התורה ועונין אמן יוצאים בזה דשומע כעונה. ובאמת בברכת יוצר אור עם היות שהעשרה אין אומרים כלום. אך כוונו לבם על הברכה שבירך הפורס ועונין אמן לא נראו ככופרים דשומע כעונה. ולפ"ז מנהג ישראל שפורסין לומר קדיש וברכו קודם שמנה עשרה. לא צריכין לומר ברכת יוצר. דהא הש"ץ מתפלל אותיום ברכת שמונה עשרה. אמנם מנהגינו שפורסין ואומרים קדיש וברכו עבור יחיד וא"א ברכת יוצר הלא נראו ככופרים וצ"ל דמנהגינו הוא ע"פ סברת רבינו יונה שכתב בפרק מי שמתו דף ט"ו באלפסי עם המאור. דלא היו אומרים ברכת יוצר משום נראה ככופרים. דסגי בעניית ברוך ה' המבורך אלא להוציא אינם בקיאים ע"ש. אבל עכשיו הכל בקיאין. לכן א"צ הפורס לומר ברכת יוצר כמ"ש רמ"א בסי' ס"ט ע"ש ומה שנזכר בכל הסימן הזה קדיש וברכו אינו קדיש וברכו לחודיה. כ"א שצריך לומר ברכות יוצר ג"כ וסומך על פרש"י שכתב בתחלה בפי' המתני':

ה"ג אא"כ יש שם חמשה. כ"ה גי' תוס' והר"ן והיינו טעמא משום דליכא אלא חמשה תיבות עד ברכו:

כתבו בשמו. בשם רש"י:

ואפילו קרא הוא שמע. ב"י הביא בשם ר"י אבוהב שיש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע שאל"כ יהיה נראה ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך עכ"ל והקשה בד"מ וז"ל וצ"ע דלפ"ז יהיה זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין א' מן הנשארים מחויב לברך על שמע שיוכל לומר אליו ברכו. ולא משמע כן מדברי תלמידי רש"י שכתבו ואפילו אותו שכבר שמע כו' משמע כ"ש אותו שלא שמע שיוכל לפרוש ע"כ וסכין מהירות פליטתו דה"ק תלמידי רש"י שאפי' בשביל אחד פורסין על שמע לא מבעי' אם הפורס ג"כ לא שמע דהא מחויב בדבר ויכול להוציא את היחיד. אלא אפילו קרא שמע יוכל לפרוס בשביל היחיד שלא שמע. אבל אי קשיא הא קשיא על מהר"י אבוהב מהא דמס' סופרים ובמקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו וכו' עומד א' שלא שמע כו' ויצא ידי חובתו. נשמע מזה אף שאין א' מהם שרוצה לברך. ע"כ צריכין לתי' מ"א שתי' בסימן ס"ט ס"ק א'. דודאי השומעים מברכים ברכת יוצר לסברתו אף שכבר שמעו והר"י אבוהב אומר שלא יפרוס על שמע אם דעתם לצאת כולם תיכף אחר קדיש וברכו. וצריך ביאור מה מהני לעיכובא אחד מהן שנותר. מ"מ נראו ככופרים דהא אומר ברכו לשון רבים וצ"ל דמטבע הברכות כך הוא והפורס אומר שיברכו כולם או א' מהם ודוחק:

עמד אחד שלא שמע. אין להקשות על תלמידי רש"י אמאי לא תני רבותא יותר שעמד אחד שכבר שמע ויש בתשעה אחד שלא שמע י"ל דאתא לאשמועינן רבותא איפכא דה"א שלא יאמרו ברכו אם לא שיהיה שם אחד שרוצה לברך. משום דנראה ככופרים אם לא יאמרו ברכת יוצר קמ"ל דיצא דסובר מ"ס שגם המה עם שכבר ברכו צריכין לענות אחריו ברכת יוצר:

וההיא רבותינו פליגי את"ק. דאם לא פליגי ות"ק סובר נמי דלכתחלה צריך ששה. א"כ הך מס' סופרים דתני דלכתחלה אפילו אחד מהם שלא שמע אמאן תרמי' אלא ש"מ דת"ק סובר דלכתחלה אפילו בשביל יחיד:

וסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו. הרי הוא מקדש השם בעשרה והמה יברכו ברכת יוצר פי' ודאי לכתחלה צריך להדר אחר ששה רוב עשרה שלא ברכו כמו שפסק בש"ע. אך אם אין מצוים פשיטא שלכתחלה יפרוס אפילו בשביל אחד ודלא כר"ת שלא רצה לפרוס כיון ששמעו כולם:

ה"ג ל"ל דתני אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה לכן צריכי כהדא דתני אין פורסין כו' ואם התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה ואם התחילו כו' גומר ואין נושאין. לכן צריכי. פירוש דקמ"ל אף שהתחילו ברכת יוצר בעשרה והלכו להן מקצתן שגומר וה"א דתפלת שמונה עשרה ג"כ גמר הוי קמ"ל המתניתין דאפילו הכי אין יורדין לפני התיבה דזה הוי סדר אחר. ואם התחילו בעשרה והלכו להן גומר. ראיתי קושיא שהקשו תלמידי ר' יונה בפרק מי שמתו דף ט"ו. להנך שפסקו שקדושה שביוצר יחיד אומרה מאי האי דקתני גומר אך למותר דפשיטא דאפי' לכתחלה מותר ביחיד. ולכאורה אין הבנה לקושיא זו. אימא ה"ק אם התחיל לומר קדיש או ברכו בעשרה גומר אותו קדיש או ברכו וכן כתב הרמב"ם ופסק כן בש"ע. וי"ל דאי קאי אקדיש וברכו. מה קמ"ל מתניתין יתירא להורות דאין רשאי לגמור לירד לפני התיבה. פשיטא דתפלת י"ח סדר אחר הוא ומשנה שאינה צריכה אלא ודאי הא דקתני אם התחילו ר"ל ברכת יוצר והלכו מקצתן ה"א דסדר ברכות וק"ש הוי התחלה לתפלת י"ח דשייכי אהדדי שצריך לסמוך גאולה לתפלה וה"א דתפלת י"ח הוי גמר קמ"ל דאין יורדין לפני התיבה על התחלה זו. וכדין שפיר מקשין מה שייך גומר אם קדושת יוצר אומרים ביחיד ותי' על פי דרכו. אך בשיטת רבינו הקושיא במקומה עומדת. וצ"ל דרבינו סובר הא דקתני גומר לדיוקא הא תפלת י"ח לא מקרי גמר אלא אין יורדין:

ה"ג מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן: