קרבן נתנאל על קידושין סא

וקי"ל כר"א דסתם לן תנא כוותיה דתנן כו'. ותמיה לי טובא הא הוי סתם בערלה ומחלוקת בקידושין ואף את"ל דבשני סדרים אין סדר מ"מ מאן לימא לן דהוי מחלוקת ואח"כ סתם אימא איפכא. ואי משום דניחוש לחומרא לא ה"ל למימר קי"ל כר"א. וע"ק אמאי לא מייתי הא דמנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סח) דרבנן דבי רב אשי וג"כ רבינא דס"ל חדש בחוצה לארץ דאורייתא. ואינהו בתראי נינהו והלכתא כוותייהו. ואח"כ מצאתי תי' על קושיא ראשונה בספר תוי"ט בתמורה פ"ה מ"ה כיון שהסתם נשנית בעיקרא דמילתא דמחשיב בערלה עיקרא מילתא טפי מבקידושין דהתם בערלה קעסיק באיסורי מאכלות שיש להם אחר כך היתר עכ"ל וקושיא שניי' איכא לתרץ משום דרבינו פסק כירושלמי וא"כ ש"מ דחדש נוהג אף בשל עובדי כוכבים וכמ"ש רבינו בתשובה. א"כ מהאי דמנחות לא מצי לאתויי ראי' כי אם בחדש של ישראל. אבל ממתני' מייתי שפיר ראי' דהלכה כר"א אף בשל עובדי כוכבים וזהו דלא כהב"ח בסימן רצ"ג. ועי"ל דרבינו גורס ר"א אומר אף החדש א"כ מהאי דמנחות לא הוי מצי לאתויי ראי' דאיכא למימר דודאי הם פסקו כר"א אלא דאכתי איכא למימר דהם גורסי' ר"א אומר חדש. אבל ערלה וכלאים אינו מוכח דנוהג בחו"ל. לכן מביא מתני' דערלה דהתם תני נמי ערלה וכלאים:

ואין לומר דאיירי שלקחו מישראל. היינו שאמר בפירוש שלקח מישראל פלוני. אבל בסתמא לא חיישינן במה שאמר של ערלה הן שמישראל לקח. ועוד דמסתמא ישראל לא מכר לו ערלה האסור בהנאה:

דהך מתניתא. פ"ה דדמאי וז"ל שם אבל אם אמר מאיש נכרי לקחתי מאיש פלוני עובד כוכבים לקחתי משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי רשב"ג אומר אין נאמן שדברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין עכ"ל. וכפי הנראה מדברי רבינו שלשון התוספתא שלפנינו משובשת וכצ"ל אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתי. והנוסחא מוטעת מתוכו משלי הבאתים נאמן להחמיר הא קתני ברישא להשביח מקחו הוא אומר. אמנם מכוון בזה גירסת רבינו כאן שגורס דברי רבי קודם רשב"ג כמו שהוא בתוספתא שלפנינו. אבל במס' מ"ק סימן ע"ט שם גורס רבינו בהפך ע"ש ועיין עוד ביו"ד סימן קכ"ז בש"ך ס"ק כ':

העובד כוכבים שנטע. והרמב"ם שם פי' ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם. ולדבריו אין ראיה משם. יען הר"ש סוף מכילתא פי' בה כדעת רבינו ע"ש:

ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא. ותמהני על ריהטא דשמעתי' דהתם אם כן אמאי ממעט בברייתא מבריך ומרכיב מדכתיב ולא חללו ולא כתיב ולא חילל תיפוק לי' מדכתיב נטע נטע אין מבריך ומרכיב לא. ונראה דהתלמודא סבירא דראב"י דדריש כרמו למעט שאר אילנות מדכתיב ולא חללו פרט למבריך ומרכיב א"כ נטע דוקא א"כ ה"ה כרמו דוקא. והא דקאמר לאו אמר ר"א כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו כלומר מדקאמר כרם כמשמעו עדיפא לומר דר"א דריש ולא חללו ונטע כמשמעו ומזה למד ר"א דכרם כמשמעו:

וכי האי גוונא איכא לשנויי נמי גבי ערלה. דהאי דתורת כהנים אתיא כר"א. אבל קושי' ראשונה במקומה עומדת היאך מותרים לשתות יין. דלא קי"ל בהא כראב"י אע"ג דרבינו בהלכות קטנות הלכות טומאה פי' התם דקי"ל כראב"י אפילו נגד רבי' ואפילו בברייתא ואף על גב דקאמר משנת ראב"י לאו דוקא. הכא גבי ערלה לא קי"ל כוותי' כיון דסתמא דמתני' בפ' משוח מלחמה אתי' דלא כוותי' וכ"כ רבינו פ' חמישי דנדרים סימן א' בשם ר"ת אע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי היכא דמוכחא לא סמכינן אהאי כללא:

דלא מיקרי הברכה כשנועץ ראש הגפן בארץ וחותכו באמצע. דהוי כנטיעה מתחלה וא"כ עדיין קשה הך דתורת כהנים אמאן תרמייה:

ונראה לי דלא קשיא וכו'. וכן תירצו תוס' בפ"ק דר"ה דף ט':

וסיפוק בגפנים כמו בריכה באילנות והיינו האי דתורת כהנים. ובפרק משוח מלחמה הא דלא משני ומחלק בהכי. דשאני הך דתורת כהנים דקתני בה סיפוק בגפנים משא"כ התם דבמתניתין וברייתא קתני סתמא מבריך ומרכיב. ובפ"ק דר"ה דף ט' כתבו ז"ל וצריך לדקדק אי שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה: