קרבן נתנאל על קידושין טו

תן ככר לכלב שלי. טעם זה בקידושי כסף משום דאכילת כלב הנאה הוא לדידיה ה"נ קבלת הבת כסף קידושיה הנאה לדידיה. אבל בשטר לא נופל טעם זה ודלא כמ"ש הב"ש סימן ל"ז ס"ק ז' לדעת הראב"ד ע"ש:

או תן על גבי סלע שלי ותתקדש בתי בו. מטעם חצר שלו וטעם זה בין בקידושי כסף בין בקידושי שטר ולפ"ז צריך האב לעמוד אצלו דבלא"ה הוי חצר המשתמרת שלא לדעתו וחידוש זה לא מצינו בכל הפוסקים ומזה סעד למ"ש לעיל בסימן י"ב דשמירת הנותן חשובה לו כשמירתו ע"ש:

ונהי דנתינת כסף הקידושין וכו'. טעות סופר יש כאן. ונ"ל להגיה וא"כ נתינת כסף קידושין א"א להיות אלא מטעם שליחות דחשבינן להו כאילו קבל אביה הקידושין ורבינו אזיל לטעמיה שמסיק לעיל סימן י"ג תנהו לכלב דהוי כאילו אמרה איני חפץ בקידושין ואפילו זרק הקידושין לתוך תיקה ושתקה אינה מקודשת ובכלב שלה מקודשת שזה הלשון מורה שהיא חפצה בקידושין ובתנאי שצריך ליתן לה הקידושין כמו שמחלק רבינו גבי סלע. וזהו שכתב וא"כ נתינת כסף קידושין א"א להיות אלא מטעם שליחות. דהא צריך להגיע כסף קידושין לידו ובמה שאמר לכלב שלי אינו אלא גילוי דעת שהוא חפץ בקידושיה ולפ"ז יש ראיה ברורה למ"ש הב"ח סימן ל' ס"ק ח' וז"ל לדעת הרא"ש וכן גבי כלב אם לא היה שם אלא כלב שלה והיא אמרה סתם תנהו לכלב וזרקן לתוך חיקה מקודשת כו' ע"ש. ודלא כמ"ש ב"ש סימן ל' ס"ק ט"ז ולעיל בסימן י"ג הבאתיו עיין עליו. ויש להתנצל ולהגיה בדרך אחר וזהו ונהי דנתינת כסף הקידושין אפשר להיות לא מטעם שליחות דחשבינן להו כאילו קבל אביה קידושין אבל שטר קידושין. וה"פ דגבי כסף קידושין אפשר לא מטעם שליחות דקבלת כסף להבת הוי הנאה לדידיה וכאילו קבל הוא הקידושין אבל שטר קידושין דהוי מטעם חצר הא אינה זוכה לעצמה. ולפי הגהה זו יש לקיים דברי ב"ש אלא דלפ"ז אינו מטעם שליחות אלא גבי שטר. וא"כ בשטר צ"ל בתך מקודשת לי דשליח דאביה הוא. וגבי כסף קידושין הרי את מקודשת לי דנלמוד מקידושי יעוד כמ"ש הר"ן בטעמו לפי שהכסף הוא שקונה ואמירה אינה צריכה אלא לגלות שנתינה זו לשם קידושין עיין באריכות בהר"ן ותמצא מבואר. מדלא נחית רבינו לחלק בזה אלא בין ע"י אביה בין ע"י עצמה אומר בתך מקודשת לי בין בקידושי כסף בין בקידושי שטר. ש"מ דס"ל דהכל מטעם דשליח אביה היא וא"כ צריכין להגיה כמו שהגהתי בדרך ראשון:

ובשליחות אביה היא זוכה לעצמה. וצריך לעשותה שליח בפני עדים וכ"פ בש"ע: