קרבן נתנאל על קידושין יב

וא"כ תפשוט מיניה דאינה מקודשת. ואי איירי במודד לתוך קופתה פשיטא דמקודשת. ובריטב"א כתב עוד וז"ל ולא נהירא דבמאי עסקינן אי דקיימא בצד סלע פשיטא ואי דלא קיימא בצידו היכי זכיה לה דחצר שאינה משתמרת היא דבעינן עומד בצד שדהו כדאיתא בפ"ק דמציעא עכ"ל והתוס' ורבינו שלא סתרו פרש"י מזה הטעם. צ"ל דס"ל דקדושין דמיא למתנה בדעת אחרת מקנה אותה מסיק התם בב"מ דלא בעינן עומד בצד חצר ופי' רבינו שם סימן ל"א הטעם דשמירת הנותן חשובה לו כשמירתו הלכך קני אפי' אינו עומד שם. ולהרי"ף והרמב"ם אפילו במתנה צריך החצר להשתמר לדעת המקבל א"כ כשאינה משתמרת לדעתה הוי ספק קידושין ודלא כט"ז שהביא הבית שמואל סימן ל' ס"ק ג' שצידד לומר דגם הרא"ש ס"ל לענין קידושין צריך להיות משתמר לדעתה משום דבעינן שתהא דעתה סומכת שהכסף קידושין יהיה בבירור בידה. ולדבריו כ"ע מודים דלא הוי קידושין. וזה אינו דאם כן הוה ליה לרבינו להקשות קושית הריטב"א ועיין בסמוך סימן ע"ו: ודע

ועל דרך זה יש לפרש התם התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת. דמיירי נמי שבאו הקידושין לידה והיינו טעמא דאינה מקודשת דכיון דאמרה תן לכלב הוי כאילו אמרה איני חפץ בקידושין. אבל סיפא דקתני ואם היה כלב שלה מקודשת רבינו נמי מפ' לה אפילו בשלא הגיע קידושין לידה דבהאי הנאה שנתן לכלבה הוי כאילו קבלה פרוטה ממנו דמטי הנאה לה. ה"ה הרשב"א בתדושיו וכן בכלב הרץ אחריה מיבעיא ליה אי אמרי' בהאי הנאה דמצלה נפשה אפילו לא הגיע קדושין לידה. ובס' ב"ש סימן ל' ס"ק ט"ז מפרש כן דעת רבינו. ולא כן עמדי כמו שאכתוב ואברור בסמוך בסימן ט"ו ע"ש באריכות אלא בתן לכלב שלי צריך שיגיע הכסף קידושין לידה כמ"ש הב"ח שם סק"ח: ה"ג