קרבן נתנאל על כתובות צח

והלכתא כרב דקאי לה כת"ק. וא"ת בסמוך ת"ק ור"י תרוייהו ס"ל אלמנה בבית אביה מן האירוסין יש לה מזונות וי"ל דהרי"ף פירש להך ברייתא באלמנה מן הנישואין בחיי אביה והיינו בבית אביה וכמו שפירש רבינו תם בתוספות ד"ה אלמנה בבית אביה וכך פירש הר"ן ע"ש. איברא על רבינו קשה קצת אי ס"ל פירוש ר"ת עיקר ה"ל לפרש ולא לסתום ועוד שהוא נושא כלים של תוספות והם דחו פירושו בשתי ידים. ולכאורה אמרתי שרבינו פסק כרב ולא מטעמי דהרי"ף אלא מפני שרבינו ס"ל עיקר גי' רש"י ופירושו דא"ל רב חסדא לרב יוסף ובלישנא בתרא ס"ל רב חסדא כרב. אבל אחר העיון אמרתי טוב מזה דרבינו מסכים עם פרש"י אלא שס"ל דעיקר טעמיה דרב כרב חסדא בלישנא בתרא כיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל ופרש"י דמאי טעמא תקון רבנן מזונות לבת מנכסי אביה כי היכי דלא תיתזיל על הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דכי חזי ארוס דמתזלא זיין לה מדידיה ואע"פ שאין חייב לזונה דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזיל עכ"ל. הנה מצד הדין ס"ל דאין חייב לזונה אלא שסמכו חכמים על זה בעודו בחייתו זיין לה ארוס מרוחו הנדיבה. אבל לאחר מותו כיון שאין חיוב ב"ד לזונה לא איכפת להיורשים בזילותא וכי היכי דלא תיתזיל על הפתחים תקנו לה חכמים מזונות מן האחים ובברייתא קתני אלמנה בבית אביה שהוא לאחר מיתת הארוס לכך יש לה מזונות:

ומפרש לה במארס יתומה הניזונת מן האחין. פי' זה הוא לפי גרסת רבינו וסמ"ג והרב המגיד בספרי הרי"ף. אבל שלפנינו זה לשונו וקא פסקי רבנן כהך לישנא בתרא והני מילי לאחר שנים עשר חדש. ופי' הר"ן בזה בארוסה שנתארמלה עסקינן וכגון שכתב לה הארוס כתובה והגיע זמן בחיי הבעל וקא מבעיא ליה אם יש לה מזונות מיורשי ארוס או לא ואסיקנא דיש לה ע"ש ואיך שיהיה תמה אני מאד בזה על רבינו והטור והאחרונים ששכתו אומר זה בשכתב לה הארוס כתובה והגיע זמן בחיי הבעל אי יש לה מזונות מיורשי ארוס או לא וצ"ע:

הוה ליה לפרושי ארוסה יתומה יש לה מן הארוס או לא. משום דכולהו אינך איבעיא ממאנת בת יבמה ובת ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות היינו מן האחין ואי רב חסדא מבעיא ליה לרב יוסף ארוסה יש לה מזונות או אין לה היינו מך הארוס ה"ל להש"ס לפרושי: