קרבן נתנאל על כתובות נט

כל הכהנות שבתוכה פסולות. וקשה הא בסי' הקודם פסק רבינו ע"י נפשות אפי' לבעלה ישראל אסורה דחיישינן שמא מחמת פחד נפשה נתרצית להן למצוא חן בעיניהם ומ"ש הכא בעיר שנכבשה הא איכא נמי סכנות נפשות מדכייל התנא בגיטין דף כ"ח עיר שכבשוה כרכום עם ספינה שאבדה בים ובספינה אמרינן בב"ב דף קנ"ג שרובן לאיבוד. ובבית שמואל הניח זה בצ"ע ובהגהת מרדכי סוף קדושין סי' תקס"ח תירץ דהאי דגיטין דרובן למיתה היינו באנשי מלחמה אבל בנשים וטף לא ונכון הוא. ועיין בפ' כל הגט סי' ה':

ואין אדם נאמן ע"י עצמו. וא"ת הא בירושלים מסתמא היו מחבואות א"כ נאמנת על עצמה לומר טהורה אני במגו דנחבאתי וי"ל דבמקום שיש מחבואה נמי לא שרינן אלא בצירוף מי יימר דאיטמי משא"כ בשעת חורבן ירושלים וודאי איטמי כדכתיב נשים בציון ענו:

והא דקתני כל הכהנות. משום דבעי למיתנו עובדא דר' זכריה בן הקצב. וה"ה דמצי למימר דקתני כהנות דקמ"ל דפסולות אפילו מלאכול בתרומה:

ומשני להו כדרב מרי ולא כשינויא אחרינא. רי"ף ורבינו סבירא להו מדקאמר כאן באותה מלכות כאן במלכות אחרת שינויא היא ולא שבא רב יצחק לפרושי מתני' דהכא. והרב המגיד תפס עליהם וז"ל ואי משום סוגיין דמסכת ע"ז דלא מיפרקי הנך פירוקי אינו מוכרח משום דאיכא למימר דסמכי התם אסוגיא דהכא ע"כ. וליתא דאם רבינא ורב אשי סמכו אסוגיא דהכא א"כ הוה להו למסמיך אכולה מילתא אדהכא ואת"ל שבקיצור סדרי תרוצם חדא אמתני' דע"ז א"כ ה"ל לרב אשי לסדר התם שינויא דרב יצחק שהוא אליבא דהלכתא אלא ש"מ דהלכתא כשנויא דרב מרי ומסדרי התלמודא באו להורות לנו את הדרך שנלכו בה ומש"ה כתבו להא דרב מרי לשם שהוא עיקר:

לפי שאין מחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת. וקשה דמ"מ ה"ל להרי"ף ורבינו להביא הך קושיא ודלמא ערקא חדא מינייהו ופירוקא דשמואל ולוי וי"ל דס"ל דכולהו אסורות אע"ג דלא הדרא למתא כלום דשמא יש להם אימות הגייסות ואינם בורחות וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ובטא"ה סי' ז' ס"ק י"ז בבית שמואל כתב שמשמע מטור ורי"ו להדיא שהרי"ף ורבינו מתירים כשיכולה לברוח והא דלא כתבו השריותא דסמכו שהיינו בכלל מחבואה ע"כ ולדעתי אינו נכון דהאי מחבואה מתיר רבינו מטעם ס"ס משא"כ בספק בורחת דלא הוי ס"ס המתהפכת ע"כ נ"ל שלא להקל בזה דלא כב"ש וכן מדויק לשון רבינו אלא בכל ענין הכהנות אסורות:

כיון דדחי הש"ס הכא מי יימר דאיטמי אלמא דמקלינן ביה דאמרי' כו'. טעם זה הוסיף רבינו מדעתו. וקשה הל"ל עוד טעם לדברי הרי"ף מדפריך והא אי אפשר דלא ערקא חדא מנייהו ש"מ דפשיטא לשמואל ולוי דמחבואה חדא מצלת על כל הנשים ומה דמבעיא ליה לר' ירמיה פשיטא לשמואל ולוי:

שמא נחבית ואת"ל לא נחבית שמא לא נטמאת. ויש לדקדק דהא הוי ס"ס שאינה מתהפכת וי"ל דספק נחבית הוי כמו ספק ביאה כמו שכתב הר"ן דאם היא נחבית הכהנת הזו הוה כמו לא היתה בעיר שכבשה כרכום:

גם כאן פסק רב אלפס לקולא. ז"ל הר"ן כיון דדבר דרבנן הוא אזלינן לקולא:

ויש שפוסקין כרב אשי דבתרא הוא. ועוד דתרי נינהו רב פפי ורב אשי וזהו דעת הראב"ד הובא בהר"ן ולא בהשגות: