קרבן נתנאל על כתובות מח

עד ודיין מצטרפין אם עד א' החתום כו'. וה"ה אם שנים מן השוק מעידין על עד א' ועל דיין אחד מצטרפין:

אפי' לרבנן. דאמרי לעיל (כתובות דף כ"א) נאמן אדם לומר זה כתב ידי ואין צריכין שיצטרף עמו אחר. שאני התם דעל מנה שבשטר מעיד העד החתום. אבל הדיין אין מעיד על מנה שבשטר אלא על כתב ידו מש"ה צריך להצטרף עמו אחר:

אלא לא מצטרפין. ואפי' בכה"ג ששנים מן השוק מעידים על עד אחד ועל דיין אחד. משום דמאי דקמסהיד סהדא. כלומר מה שנתקיים חתימת העד שמעיד על מנה שבשטר עדיין לא נתקיים אפילו מחצית השטר. כיון שלא העיד על כתב יד העד השני. לא קמסהיד דיינא. דהא אם נתקיים חתימת הדיין הוא מעיד יחידי על שני עדי השטר ונתקיים מחצית קיום השטר נמצא דמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא. וכן כתב הר"ן מה שאמר בירושלמי ס"פ דיני ממונות וחרינא אמר אפילו בכתב ידי עד אחד ודיין אחד כמאן דאמר דעד ודיין מצטרפין ואנן לא קי"ל הכי אלא כרבא דאמר אין מצטרפין. ומה שכתב הר"ן מקודם בשם הרא"ה וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא ששנים מן השוק מעידין על העד ועל הדיין דהשתא כולה סהדותא חד הוא דמצטרפין ע"ש ט"ס הוא. אלא כצ"ל אלא ששנים כו' מעידין על הדיין ומיירי דעד א' מעיד על חתימת שני עדים וב' מן השוק על דיין אחד. וכך מגיה הב"י וב"ח. ודלא כש"ך סי' מ"ו ס"ק מ"ו דלדבריו קשיא דברי הר"ן אהדדי דהא בתחלה מסכים עם דברי הרא"ה ולבסוף מסיק דהירושלמי אתיא דלא כהלכתא ואם נפרש דברי הרא"ה אם שנים מן השוק מעידין על עד אחד ועל דיין אחד דמצטרפין למה הסיב הירושלמי שלא אליבא דהלכתא:

היינו בעדים המעידין לפני הדיינין. בשאר עניני שטר. אבל לא העדים החתומים והעדים המעידים על חתימת ידם:

וטעמא דהזמה לא שייך הכא. ואין להקשות כשעדי השטר בעצמם מעידים על כתב ידך שייך הזמה וי"ל דמ"מ דזה הוי דבר רחוק מש"ה לא חיישינן זה בקיום שטרות שאינן אלא מדרבנן. הר"ן. וע' דרישה ס"ק ח"י:

כל אחד מעיד על כתב ידו השטר מקוים. וקשה הא רבינו כתב לעיל בסמוך אבל הדיין לבדו לא. וצ"ל דר' יונה חולק אזה וס"ל דהדיין לבד יכול להעיד על כתב ידו והב"י מחלק דשאני הכא ששני הדיינים מעיד כל אחד על כתב ידו. ודוחק: