קרבן נתנאל על כתובות שה
Korban Netanel on Kesubos 305 (Korban Netanel on Ketubot 305) · קרבן נתנאל על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →בד"א בזמן שהיה מיהודה ואירס אשה ביהודה. ובתוספת' שלפנינו ואירס אשה מיהודה. וזהו נוסחא מוטעת. דהא בין לפי' ר"ת ובין לפי' ר"מ האשה מגליל אלא שנשאה ביהודה:
אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל. ודלא כגי' התוספתא שלפנינו מגליל. דלפי' ר"ת דווקא כשנשאה בגליל כופין אותו לצאת שע"מ כן נשאה ולגי' ר"מ ופירושו תני בגליל לרבותא דאפי' הנשואין היה בגליל כופין אותה לצאת:
ה"ג לגי' תוס' ומרדכי. אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל. או בן גליל שאירס ביהודה כופין:
מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל. בחוצה לארץ אבל מח"ל לא"י מוציאין אפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים דזהו בכלל הכל מעלין לא"י והש"ס דאמר לאתויי מנוה היפה לנוה רע חדא מינייהו נקט. רמב"ם וטור וש"ע:
ונשא אשה מגליל כופין אותו. נקיט זה הכלל בידך בכולי בבא דהתוספתא והירושלמי לפי' ר"ת צ"ל כופין אותו ואין כופין אותו. ולפי' ר"מ צ"ל כופין אותה ואין כופין אותה:
אם האיש מיהודה והאשה מגליל ונשאה ביהודה. והא דקתני בתוספתא ואירס אשה ביהודה היינו נשא אשה ביהודה:
ואם האיש והאשה ממקום אחד ביהודה אע"פ שנשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל. לקח דין זה מדתני בתוספתא דאין כופין בשאירס אשה ביהודה הל"ל רבותא יותר בשניהם מיהודה אפי' אירס האשה בגליל. אלא ש"מ דבהא כופין וכ"ת דמזה לא נשמע אלא מעיר לעיר מכרך לכרך י"ל דזהו מן הסברא אם כופין אותו מעיר לעיר דסתמא ע"מ כן נשאה ע"ד לדור ביהודה כיון שהיא והוא המה מיהודה א"כ ה"ה והוא הטעם דכופין אותו לצאת אפילו מעיר לכרך ואם האיש והאשה אינם ממקום אחד שביהודה אך דרים בשני מקומות חזינן בשניהם מעיר או מכרך כופין אותו לצאת ולדור במקומה. מק"ו אם נשאה במקומו כיון דשני המקומות שוין יכולה לכופו להניח מקומו אף כי כשהנשואין היו במדינה אחרת. אמנם אם הנשואין היו במדינה אחרת והיא מעיר שביהודה והוא מכרך שביהודה הדבר צריך תלמוד אם כייפינן לבעל לדור במקומה שביהודה או נאמר די לנו שכופין אותו לצאת ממדינה שנשאה אבל אין כייפינן אותו לדור במקומה שביהודה. והנה בס' ב"ש סי' ע"ה ס"ק ו' מכריע שמחויבת להלוך עמו לעירו. והלשון מוכיח כן דקאמר כופין אותו לצאת מגליל ולא שכייפינן יותר לצאת נמי ממקומו שביהודה. ואם האשה רוצה לדור במקום שנשאה בגליל הוא אין יכול לכופה לצאת למקומו או למקומה שביהודה דלפי' ר"ת יפה כח האשה יותר כנ"ל:
מה שאין כן באשה כל כבודה בת מלך פנימה. ומ"מ בשאין מקומותיהן שווין לא שייך האי טעמא. דמלבד האי טעמא שהוא ארץ מולדתו ודירתו יש עוד קפידא דבכרך שכיחי כל מילי. ובהיפך ישיבת כרכים קשה וזהו עלייתו של בעל במקום שנשאה בעיר או בכרך.
אבל אם היה מיהודה ואירס אשה בגליל וכו' אפילו הלך לגליל וקדשה בסתם כופין אותה לצאת ליהודה. ואיירי שהיא ג"כ מיהודה. אבל כשהיא מגליל והלך שם ונשאה כיון דהנישואין היו בגליל אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה כמו שמפרש בסמוך הך דירושלמי ועד"ז התוספתא והירושלמי אינם סותרים זה את זה וב"ש סי' ע"ה ס"ק ב' כתב דהתוספתא והירושלמי לא פליגי דהתוספתא איירי באירס והירושלמי איירי בנשא ע"ש. ואין להם שחר כי היה לר"מ לפרש דברי הירושלמי באיזה מקומות שהיה קידושין א"ו שאין חילוק בין קידושין או נשא. אך בתוספתא נקט לרבותא אירס אפילו שנשאה במקום אחר מ"מ אמרי' ע"ד קידושין ראשונים: @11ה"ג
וכך היו רגילין לכתוב ולחתום כו'. ולפי' ר"ת נמי צריכין לפרש הכי דברי הירושלמי:
פי' ר"מ דאיירי בזמן הזה. אבל התוס' כתבו בשם רבי חיים דאינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים. ועכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם. ולפי דבריו דברי הירושלמי בטעות הם כיון דפליג אמתניתין. וזהו שיטת ר"ת דס"ל יפה כח האשה ובירושלמי משמע דיפה כח האיש דס"ל דהך דהירושלמי משבשתא הוא:
לפי שסובר שאין הלכה כרשב"ג. עיין בפ' אע"פ סי' כ"ז. ובפ' גט פשוט סי' מ':