קרבן נתנאל על כתובות רסא

כיון דאלים כחה למכור שלא בב"ד. ולפיכך בשאר חובות בע"פ לא חשבינן בחזקת הבע"ח ומהימני יתמי לומר פרענו:

ואפי' מאן דלית ליה דר' יוחנן מודה הכא. לכאורה דברים אלו אך למותר גם בתוס' דהא אליבא דר"י אנן קיימינן. אלא שלשיטת הרי"ף כמו שהביא רבינו בפ"ק דב"מ סי' מ"ד בביאור דבריו בשם הרמב"ן דלא אמר ר' יוחנן אלא במקום שאין כותבין כתובה ע"ש. ע"ז מסיק דאי מהימני לומר פרעתי מה הועילו חכמירם בתקנתן:

מדשתקה עד השתא. וקשה א"כ למה דבעי למימר דטעמא דר"י סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה הא לא שייך הך טעמא דשתקה דהא ר"י איירי שמכרה נכסים ואית לה למימר דלא שתקה דמכרה למזונותי' וי"ל דס"ל לרבינו דבכה"ג נמי שיכולה לכתוב למזונות מכרתי ומדלא כתבה הוי כמו שתקה. ובתוס' תירצו דר"י ס"ל במקום שכותבין כתובה נאמנים היתומים לומר פרעתי כי אם במקום שאין כותבין מטעם מה הועילו תכמים בתקנתן. אבל הכא לא שייך הך טעמא במזונות שעברו שהרי היא יכולה לתבוע כל שמה תחילת מזונות הבאין: