קרבן נתנאל על כתובות רמג

אבל אם השביחה כתבינן ליה טירפא כפי שויה של שעת טירפא. דלא גרע מיורד לתוך שדהו של חבירו כ"כ רבינו בפרק קמא דמציעא סי' ל"ט ע"ש:

אבל אם עשו הכרזה בשומת ב"ד והורידוהו לקרקע. ואם עשו הכרזה ועדיין לא הורידוהו לקרקע זה הדין מה שהביא רבי' בסמוך סי' ד':

לא מצי תו לסלוקי דאם כן אין לדבר סוף. היכא דלית עילוי בדמים פשיטא דאין הלוקח יכול לסלקו למלוה כיון דהורידוהו בית דין שלא שייך עשיית הישר והטוב כי נכנס לשיעבודו של מלוה כדמפרש רבינו בסמוך. אלא אפילו אם הלוקח רוצה להעלות הקרקע בדמיה וזהו לתועלת הלוה ה"א דיכול לסלקו כמו שהשומא והכרזה לתועלת הלוה היא שאם ימצא מי שיתן יותר הרי טוב. גיל זה קאמר דבלאחר הכרזה והורידוהו לקרקע לא אמרינן כך דאם כן אין לדבר סוף:

וכן מצאתי בשם הרמ"ה הלוי דאם הורידוהו בית דין בקרקע בחמש מאה. תו לא מצי לסלוקי ולומר לו אי שוי' לך ההוא קמא אלפא זוזי לחיי. אלא דבהא פליג עליה דר' יונה שסבירא ליה דלגבי לוקח נמי שייך עשיית הישר והטוב ושומא הדרא:

שמכרו או נתנו הבעל חוב לאחר תו לא הדרא השומא. דהא לא עדיף מהלוה דלא הדר השומא לו כשמכר או נתן הבעל חוב לאחר כדאמרינן בב"מ דף ל"ה:

נמי נהי דבשעת טירפא יכול לסלקו בזוזי. אפילו אינו עולה לדמי חובו של המלוה. כ"מ מדכתב בסמוך סי' ד' אבל אם לוקח יעלה על השומא ששמו ב"ד כו' אח"כ אחזור ואגבה הכל מן המוכר. משמע דווקא לאחר שנעשה הכרזה אבל כשלא הכריזו יכול לסלקו. ועיין בש"ך סי' קט"ו ס"ס א' שהביא הרבה פוסקים שחולקים על סברא זו: