קרבן נתנאל על כתובות רכו

ומשמע דרבנן מודו דעל ידי גלגול מגלגלין. למימר דפליגי כולי האי ר"ן:

מתני' כתב לה נדר ושבועה. פי' לכולי בבי דמתני' זו. עיין מ"ש רבינו בסמוך סי' כ"ט:

ומשמע שאם היא חיה שאין הלקוחות גובין עד שתשבע היא בעצמה ול"ל דמש"ה פירש"י ונתגרשה ומתה דאם לא מתה אין מקום להשביע לקוחות כיון שנתן לה פטורים והיא עומדת ואומרת שלא נפרעתי דא"כ קשה היכי קתני במתני' אבל משביעין באי כחה הא מצינו דבאי כחה גובין בלא שבועה כגון שהיא חיה אע"כ דכשהיא חיה צריך שתשבע היא בעצמה ובלי פי' רש"י ה"א דבאי כחה לא קאי בנתגרשה ומתה אלא בכל גווני בין חיה בין מתה קתני שאין משביעין אותה ובזה מיושב תמיהת הב"ח בסי' צ"ח ס"ק ג':

יפסידו הלקוחות. אם אין לה לשלם הא יש לה לשלם צריכה להחזיר להם דמי זבינא כ"כ רבי' בפ"ק דב"מ סי' מ"ח:

וכן מסתבר. כתב הרמב"ן מילתא בטעמא דאם היא בחייה איך ישבעו הלקוחות דשטר זה אינו פרוע הלא למחר תאמר שהיא פרוע ומהימנא מיגו שיכולה לחזור ולמחול וכן הדין במלוה כדאיתא בח"מ סי' ס"ו סעיף י"א. הלכך צריכה היא או המלוה לשבע בעצמם:

וה"ה כולהו. אפילו נפרעת שלא בפניו כמו שמסיק רבינו לקמן סי' כ"ח:

הא תנא ליה רישא. היינו הא דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה כו' אין היורשין משביעין אותה. אבל הא ל"ק ליה אמאי תני לה רישא הא קתני ברישא דרישא נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי אין יכול להשביע לא הוא ולא יורשיו. משום דאיכא למיטעי ברישא דרישא קאי אשבועת פוגמת אבל משבועת אפטרופסות לא פטרה להכי קתני אין היורשין משביעין אותה אפי' על האפטרופסות שנעשה בתיי בעלה:

ורב האי גאון תי' כו' אפ"ה אין יורשין משביעין אותה. וראיתי בס' מגיני שלמה ויש לתמוה מאד. דהא מדר"ש לקמן (כתובות דף פ"ח) מוכח דר"א ומחלוקתו ס"ל דמשביעין אותה על האפוטרופסות ע"כ. ואין מקום לקושיא זו דהא תוס' כתבו שם דהאי דנקט ר"ש אין היורשין משביעין אותה לאו דוקא דה"ה הוא עצמו דהואיל דבאפטרופסות בחיי בעלה מיירי מה חילוק ואיידי דנקט ברישא דמלתא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דהתם יורשים דווקא תנא נמי סיפא יורשים. א"כ בהא פליגי עם ת"ק ור"א דהמה ס"ל דהבעל משביע אותה: ודע דלרב האי דע"י גלגול משביעין אותה דלא עדיפא מאפטרופוס דעלמא דמשביעין אותו ע"י גלגול אף אחר שחלקו דהא לא פטרה בפירוש ודלא כב"ש סי' צ"ח ס"ק י"ב. ומה שרוצה להביא ראיה לדבריו דהא קתני במתני' ואם נעשית אפטרופסת היורשין משביעין אותה על העתיד ואין משביעין על העבר ש"מ אף ע"י גלגול אין יכולין להשביעה דהא היא חייבת שבועה על להבא וכו' ע"ש. ואין זה ראיה דבאמת ע"י גלגול משביעין אותה. והא דקתני שאין משביעין אותה על העבר בפני עצמה. ונ"מ אם היא אומרת על העתיד איני רוצה לישבע והריני משלם שאין יכול לגלגל דדוקא בטענת ודאית צריך לשלם הכל או ישבע על הכל אבל לא בטענת גלגול ספק כמו ההכא כ"כ הש"ך בח"מ סי' צ"ד ס"ק ט' בשם ה"ה ולח"מ והמחבר ע"ש:

דכיון דלא השביע הבעל בחייו מחל לה השבועה. זהו שבועת אפטרופס. אבל שבועת פוגמת או עד אחד אין הבעל יכול להשביע אותה אלא כשהגיע הזמן לגבות הכתובה. בשבועות אלו לא אמרי' שמחל לה והיורשין משביעין אותה:

וכן מוכח בתוספתא. פ"ט. ובתוספתא שלפנינו אין ראיה דהא לא פטרה מן היורשים. אלא דט"ס שם וצ"ל אין לי וליורשי עליך ועלה קתני במה דברים אמורים דהלכה כו' ש"מ דהך בבא אהך שפטרה קאי: