קרבן נתנאל על כתובות רג

אבל בלא גירושין לא היתם מתרצה. אבל אם מתרצה יכול למכור:

אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן. עיין תוס' שמחלקים בין הך דהכא למלוה שהיה ביד אחרים שינתנו לכושל דהיינו לכתובת אשה:

ולא ידענא מאי קשיא ליה וכו'. לפי מה שמסיק רבינו בפ' מציאת האשה סי' ה' דהכי נהיגי האידנא לגבות ממטלטלי דאנן מטלטלי ומקרקעי כתבינן בלאו הכי לק"מ דהדין עמה שיוציאו את כל הנכסים מידו ואפילו מלוה שלו ולא משום חומרא אלא מדינא דהא שעביד לה מטלטלי כמו מקרקעי. וכ"כ ה"ה בפרק כ"ב מהלכות אישות דבכה"ג משועבד לה מן הדין ולא מן התקנה ואפי' הרמב"ם מודה דמוציאין אלא שרוצה לסלק הקושיא מן הרי"ף והוא ס"ל דמצד התקנה זכתה במטלטלי. וכ"פ עוד הרי"ף בפרק קמא דבבא קמא סי' י"ט ע"ש:

לפי שא"א לקיימה אם לא שנעשה מחלוקת. כלומר לא כמו שעלה על דעת הראב"ד דלא מחמרינן כלל תרי חומרי בכתובה. דאי מדינא אפילו טובא נמי. אלא ה"פ לא מחמרינן תרי חומרי כלומר לא מצינו תנא דמחמיר הני תרי חומרי וכדמפרש:

אם לא שנעשה המחלוקת תרי זוגי תנאי ר"מ ובר פלוגתיה. ר"ל להך תנא דברייתא צריך לעשות מחלוקת חדשה ר"מ עם בר פלוגתא דר"מ ס"ל אפי' חוב של יבם משועבד לה. ורבנן פליגי אפי' במטלטלין בעין. וכמו כן לרבי נתן אדפליגי במיניה דידיה ה"ל לעשות מחלוקת לענין לגבות כתובתה ממטלטלי דמוציאין מדר' נתן. אע"כ דר"מ לא פליג אלא במטלטלי מיניה דידיה. ור' נתן לא פליג לענין גביית כתובתה וא"כ האי ברייתא משובשת:

ואפי' אי סבירא לן הלכה כר"מ והלכה כר"נ לא מחמרינן תרי חומרי בכתובה. כלומר דר"מ ס"ל כר' נתן בעלמא ולא לענין גביית כתובה. ור"נ ס"ל כר"מ דגביא ממטלטלי מיניה דידיה ולא לענין שמוציאין מהיבם. ודכוותא אשכחן בתלמודא בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"א.) משנתינו אינו יודע מי שנאה ואקשינן ולימא ליה ר"י בן ברוקא היא וסבר לה כר' יוסי. ומשני מי יימר דסבר לה. פי' לא אשכחן דאית לה הני תרתי בירושה לשום תנא: