קרבן נתנאל על כתובות קלח

מידי דהוה אכל מורד דחייב לזונה וגם מוסיפין על כתובתה. הלשון אינו מכוון כי מה ענין מזונות למורד מחמת תשמיש דהא לכאורה הא דקאמר מידי דהוה אכל מורד היינו מורד מתשמיש דהא לא מצינו יותר מורד כ"א מורד מתשמיש או אומר איני זן. ונראה דה"ק מידי דהוי אכל מורד כלומר מש"ה לא פריך משמואל לר"י בר חנינא דהא אף אם נאמר כרב הונא דיכולה לומר איני ניזונית ואינה עושה וע"כ מורדת מחמת תשמיש מ"מ לגבי דידיה כשהוא מורד ואומר איני זן מודה רב הונא שכופין לזונה ומוסיפין על כתובתה וע"כ צ"ל לרב הונא נמי דמוסיפין על כתובתה מטעם דאין אדם דר עם נחש וא"כ ליכא למיפרך מדשמואל לר"י בר חנינא מה"ט גופיה וא"ת הכל מנ"ל אימא לרב הונא הסיפא מוקי במורד מחמת תשמיש דוקא אבל כשהוא אומר איני זן אין מוסיפין על כתובתה כיון דכופין אותו לזונה. וי"ל דע"כ ס"ל לרב הונא הך סברא דמוסיפין על כתובתה דאין אדם דר עם נחש. דהא אמר רב כהנא בפ"ב דנדרים דף ט"ו תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודי משעבדת ליה א"כ אף כשמורדת מתשמיש כופין אותה ומשמשתו ומ"מ פוחתין מכתובתה וע"כ מטעם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת:

ה"ג אע"פ שכופין אותו לזון מוסיפין על כתובתה:

והלכתא כרב הונא. לשון הרי"ף עד הוי מורדת כרב הונא:

הוי ראיה דהלכתא כוותיה נמי בהא. דהא לקמן (כתובות דף ק"ו) פסיק התלמודא להדיא כרב הונא שיכולה לומר כו':

דדוקא מתשמיש הוי מורדת. דאי ממלאכה נמי ה"ל לשנויי דנדה מורדת מחמת מלאכה היא וא"ת פשיטא וי"ל כמ"ש דסתם נדות חולות קצת וה"א דאינה ראויה למלאכה וכ"כ תוספות: