קרבן נתנאל על כתובות קכו

לא תנשא ולא תארס. כ"ה גירסת הרי"ף ולא זו אף זו קתני ועיין מזה בפ' החולץ סי' ד':

אלמים וחזקים היו. אבל מסיבת שהמה אלמנות עשירות לא דאתי למשרי באשה אחרת. וכ"כ בס' בית שמואל סי' י"ג ס"ק ל"ז דלא כשו"ת אמונת שמואל סי' ב' ג':

דכי האי גוונא לא גזרינן. ואם תאמר מאי שנא בעקרה וזקינה ואיילונית דקיימא לן כרבי מאיר בגזרותיו דכולן צריכות להמתין שלשה חדשים עם שאינם ראוים לילד דגזרינן אשה אטו אשה. ע"ז נותן רבינו טעם לשבח כאשר יבאר הכלל בסמוך דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא נתנה וכו' והרב מהרש"א ד"ה ואמר רב נחמן אישתמיטתיה בדברי רבינו בזה ע"ש:

או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה. מלשון זה משמע הא לא צמקו או לא פסק חלבה ושכרן לו מינקת אין להתיר וכן כתבו ב"י ומהרש"ל ודלא כהב"ח שכתב שהוא כמו חלץ ועשה מאמר דאם כן אין כאן מקומו דבתחלה פתח בתרתי נתנו למניקה או גמלתו אסורה להנשא וסיים בחדא והיכא שגמלתו בחיי בעלה ולמה שיירה למינקת דפתח בה. ומן הסברא דמכל מקום אסורה להנשא שמא תחזור בה המינקת. והא דחזר וכתב ושכרו לו מינקת בחיי בעלה נראה מזה באמת אם פסק חלבה בחיי בעלה ולא שכרה לו מינקת בחיי הבעל כיון דעדיין בעת מיתת בעלה לא נתפרשה ולא עשתה מעשה לשכור לו מינקת שם מינקת עליה ואסורה לינשא. וכן מדויק לשון רבינו אשה שדדיה צמקו ואינה רגילה להניק לעולם אפי' לא שכרו מינקת להניק או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו ג"כ מינקת בחיי בעלה כיון דנתפרסם הדבר ע"י מעשה מהני אבל בלא"ה אסורה לינשא כן נראה לי לעניות דעתי דין חדש:

ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. דלא תימא הא דקתני נדרה שלא להניק בית הלל אומרים כופה ומניקתו עלה קאי נתגרשה אינו כופה:

ומינקת חבירו קא פסיק ותני לא שנא נתנרשה. והא דתני הכא מניקה שמת בעלה לרבותא דר' יהודה וכ"כ רבינו בפ' החולץ סימן הנ"ל:

מגופא דמלתא דמעוברת דאיירי אפילו בגרושה לא הדר ביה. וכ"כ התוס' נראה פירושם דהא וודאי בימי רב אשי ידעו הדין ואי מעוברת גרושה מותרת לינשא ה"ל לבעל התלמוד לדחות טעמא דדחסא מהא דאי טעמא דדחסא הא קיימא לן מעוברת גרושה מותרת לינשא ואי משום דחסא זו גם כן אסורה אלא ש"מ דאפילו למסקנא דטעם מעוברת למינקת קיימא ואפילו גרושה אסורה נמי לינשא ולהכי בצמקו דדיה דהיא מלתא דלא שכיח לא שייך למימר סברא זו דהוה ליה לתלמודא לדחות סברא דדחסא מכח צמקו דדיה. ומזה נמי אין לדמות אשה מעוברת שחלבה ארסיי שמתו לה ג' בנים עד שאח"כ נתנה בניה למניקות וחיו לה ד' בנים. שמותרת לינשא תוך כ"ד חדשים כמו שהאריך בזה בס' שו"ת חכם צבי סי' מ"ד מ"ה מ"ו. דעובדא כזה נמי מילתא דלא שכיחא היא ועוד התורה עשירה במקום אחר עיקר הטעם בגרושה כמ"ש רבינו בפ' החולץ סי' כ"ו וז"ל ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני ניזונת ואיני עושה לא משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפילו אינה משועבדת להניקו. אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו ע"כ וטעם זה לא שייך בצימוק דדים או כשחלבה ארסיי:

ה"ג חלץ לאיתתא או דפטרית בעלה או דמית בעלה בעי לאמתוני: