קרבן נתנאל על גיטין ה

ואם אבד הגט. כתב הרמב"ם בפ"ז בדין י"ז אם נתן לה הגט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ. שם לא הזכיר כלום מזה אם אבד הגט. אלא בדין ז' אם לא היה השליח עומד אצל הכתיבה וחתימה דצריך לקיים הגט בחותמיו ואם אבד הגט הרי זו ספק מגורשת. ורבינו הקיש מהתם להכא. והילך לשון הרמב"ם ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו. ויש להשליח להיות בכלל השלשה שיקיימו אותו בחותמיו. ואם לא נתקיים ונתן לה הרי זה פסול עד שיתקיים. ואם בא הבעל ומערער ולא נתקיים אינה מגורשת. אבד הגט הרי זו ספק מגורשת ע"כ וסבירא ליה לרבינו דהך אם אבד הגט קאי אחלוקה ראשונה והכי קאמר אם הגט לפנינו ובא הבעל וערער אינה מגורשת ואם אבד הגט ובא הבעל וערער אינה מגורשת והוה הולד ספק ממזר. אבל בלא ערער הבעל לא זו שספק ממזר לא הוי אלא אפי' אם נשאת לא תצא. דהא אם לא נתקיים הגט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם כתב הרמב"ם הרי זה הגט פסול. וכבר כתב הרמב"ם בפרק שני כל מקום שנאמר שגט הוא פסול אינו אלא מדברי סופרים. וביארו שם המפרשים דאם נשאת לא תצא. אלא שרבינו והטור סוברים דאם לא אמר בפני נכתב ולא נחקיים הגט אם נשאת תצא דסבירא להו דחכמים לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא דבהך מלתא דהולד לא הוי ממזר אבל בהך מודים רבנן לרבי מאיר דאם נשאת תצא והרמב"ם סבירא ליה דרבנן נקטי אין הולד ממזר איידי דר"מ. גם בלא ערעור דבעל לא חיישינן לזיופא שהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים וכמ"ש רבינו לקמן סי' ח' ע"ש. ומזה החלוקה אם לא נאבד הגט ולא נתקיים והבעל מערער דאינה מגורשת והולד ממזר לא הזכיר רבינו. מטעם דזה נלמד ממילא דאם אין הגט לפנינו הוי ספק ממזר דאמרינן אפשר אם היה לפנינו היה יכול לקיימו. משא"כ אם הגט לפנינו ולא נתקיים והבעל מערער הולד ממזר ודאי. וצריכין לומר לרמב"ם ורבינו הא דפליגי ר"מ ורבנן היינו בלא ערער הבעל אבל כשהבעל מערער מודים רבנן לר"מ דהולד ממזר. וזה הפי' המחוור וכ"כ קצת מזה בס' תפארת שמואל ועיי' בב"י וב"ח ושאר אחרונים שדבריהם דחוקים מאד :