קרבן נתנאל על גיטין מח

ה"ל רב ושמואל מיעוט והלכה כרבים. לרווחא דמלתא קאמר דהא בלא"ה ר"י ורב ושמואל קי"ל כר"י אפי' כנגד תרווייהו :

הלכך לא פוסל אלא אחרון בלבד. אע"ג דר"י דאמר אפילו האחרון אינו פוסל קאמר תלמודא עליה ואזדא ר"י לטעמיה דס"ל אין ברירה ואנן קי"ל כהך פיסקא כמו שמסיק רבינו בפ"ה דנדרים סי' א'. ובפ"ק דב"ק סי' ו'. ובפ' בית כור סי' ב' דבמילי דאורייתא אין ברירה וא"כ אית לן למימר אפילו האחרון אינו פוסל י"ל דהרי"ף ורבינו ס"ל אע"ג דאין ברירה מ"מ מחמרינן ביה לענין פסול כהונה. והש"ס לא קאמר ואזדא לטעמייהו אלא דר"י ע"כ ס"ל הכי אבל לדידן אע"ג דקי"ל אין ברירה מ"מ ריח הגט מקרי כיון דבמילי דרבנן אמרינן ברירה גם כמה תנאים דס"ל אפילו בדאורייתא אמרינן ברירה. ותדע דהא קאמר סיפא ל"ל הא קמ"ל דאין ברירה ואפ"ה כל אינך אמוראי ס"ל דאחרון פוסל. ועוד הא שמואל ס"ל בפ' משילין גבי חבית דאפילו חבית אסורה דאין ברירה ומ"מ ס"ל דהאחרון פוסל. והר"ן כתב בזה דהוי ספק מגורשת וכ"כ בשם הרמב"ם פ"ג מהל' גירושין והרב מהרש"ל ביש"ש ב"ק דף מ"ח ע"א השיג עליו מהא דפ' שביעי מהל' מעשר ואין אני רואה בזה השגה דכוונתו דבדבר דאורייתא לא אמרינן ודאי ברירה ואסור מספק. ומהא דמחזירין זה לזה ביובל אין ראיה דאפילו לקולא ס"ל להרמב"ם דאמרינן ברירה דהתם צריכין להחזיר זה לזה ביובל לקיים מצות עשה מחמת ספק. ומה שהקשה על הרמב"ם בהלכות נדרים עיין בפרק השותפין מ"ש שם סי' ג' לתרץ דברי רבינו והרמב"ם. ולפי שיטה זו דהרמב"ם מספקא ליה בדבר דאורייתא אי אמרינן ברירה יתורץ כל לשונות הרמב"ם שכתב מהרש"ל שם שהמה כשגגה היוצא מלפני השליט. ועוד ראיה אחת הביא שם דהרמב"ם פוסק אין ברירה אפילו לקולא גבי חלקו גדיים כנגד גדיים ועשרה כנגד עשרה דפטורין מן המעשר בפ"ק דהל' בכורות דין י"ו. גם בזה תשובתו בצדו שמסיק שם בפ' זה כל בהמה שהיא ספק אם בת מעשר היא אי אינה בת מעשר הרי היא פטורה מן המעשר ע"ש :

ואין חילוק בין תולה בדעת עצמו ובין תולה בדעת אחרים. דלא אמרינן ברירה. אבל בדבר העומד להתברר סבירא ליה לרבינו דאמרינן ברירה וכ"פ בפרק מי שאחזו סי' ט' הך דשמואל דאתקין בגיטא אם לא ימות אם ימות כו' ולכי מיית הוי גיטא. ועוד תנאים שעומדים להתברר כגון על מנת שירצה אבא עיין בהר"ן בפרק זה ובתוספות ישנים פרק הוציאו לו ע"ש: