קרבן נתנאל על גיטין קנה

מדפריך סתמא דגמרא לקמן ונהימניה לשליש. מהא דפריך אמימרא דר' יוחנן ליכא ראיה דהא הבעל בפנינו ואומר גרשתי ובכה"ג ודאי מודה רב הונא אלא שמסייע ליה מן הדא דפריך אמתני' ונהימניה לשליש ואף שתאמר דמתני' איירי כשאין הבעל בפנינו ומכחיש ס"ל להרי"ף בכה"ג נמי לרב הונא אנן חיישינן שמא יבא הבעל ויכחיש :

ואינו נ"ל ראיה דהתם אין הבעל מכחישו ולא פליג רב הונא. והא דלא דחי דמתני' איירי כשאין שלשתן בעיר ולא פליג רב הונא. דא"ל בתר דמחלק בין ממון דאיתיהיב למחילה ובין איסורא דלא שייך להאמין כמ"ש תוס' תו לא צריך לטעם אם איתא דלדידה הוי יהיב לה. אלא רב הונא סתם אמר הבעל נאמן ובתחילה מפרש התלמודא טעמיה דרב הונא משום אם איתא כו' וא"כ אין לחלק בין שלשתן בעיר אחת או לא היו :

והכא קמודי ליה. והא דפריך ממתני' ונהימניה לשליש צ"ל דפריך נמי לרב הונא דמתני' נמי איירי בכל גונא אפילו כשהבעל בפנינו ומודה א"נ דמתני' איירי כשאין שלשתן בעיר ובהא לא פליג רב הונא :

ראוי להחמיר. אי בעלה כהן לא שריא ליה ולעלמא לא משתריא עד דיהיב לה גיטא אחרינא ואי מיית ואכתי לא יהיב לה גיטא אחרינא אסורה לכהן ואי אית לה יבם חולצת ולא מתייבמת :

וקשה לי דהאי ומודה לא הוי מעין פלוגתייהו דאינהו איירי כשהגט ביד השליש. ומפני קושיא זו הרי"ף בתשובה מפרש דרב חסדא השליש אומר לגירושין שהוא שליח להולכה והגט ביד האשה :

וכיון דלא מסייע לה אלא שליש לחודיה אינה מעיזה. ואם אומרת גרשני בעלי נאמנת ומה שאין הגט בידה שהיא הפקידה אותו ביד השליש אבל אם נאמר שתוכל להעיז ואינה נאמנת לומר גרשני בעלי א"כ אין להאמין דבריה קמאי דידי לגירושין יהביה ניהליה משום מיגו שאומרת לדידי יהביה ניהליה והפקדתיו ביד שליש שאין זה מיגו דהא השליש יכול להכחישה משא"כ כשאינה מעיזה ויכולה לומר גרשני נאמנת בזה אפילו נגד השליש ושפיר אית לה מיגו:

אבל הכא דקאמרה קמאי דידי יהביה נהליה לגירושין עדיף האי מיגו. ויש לדקדק א"כ ל"ל לתלמודא לומר מיגו דאי בעי אמרה לדידי יהביה ניהליה והפקדתיו ביד השליש. הל"ל מש"ה מהימן השליש כשהיא אומרת קמאי דידי לגירושין יהביה ניהליה דאית ליה לשליש מיגו דאי בעי יהיב לה וליכא למימר דהאשה אינה רוצה להתקבל דהיא אינה רוצה להתגרש מספק הא היא יודעת באמת שנתן הבעל לשליש לגירושין. וי"ל דבאמת היא נאמנת מהאי טעמא דאית לשליש מיגו. אלא דקמ"ל הש"ס הך מיגו לדידי יהביה ניהליה לאשמועינן הך דינא כשאין מסייע לה אלא השליש אינה מעיזה ונאמנת לומר גרשני בעלה. ונ"מ כשמסייע לה עד אחד אינה מעיזה ונאמנת :

ואין הבעל מכחישו. ר"ל שהבעל אינו בפנינו להכחיש השליש ואנן לא חיישינן שמא יבא הבעל ויכחיש :

ולהימניה לדידה מדרב המנונא. עיין סוף נדרים סי' ח' :

מתוך פרש"י שפי' בגמרא. רצונו מה שפרש"י בדף ס"ה ד"ה כנגדן בקטנה כו' ואם מת כו' משמע דוקא כשמת אביה יש לה יד אבל לא כשאב קיים והרז"ה דחה ראיה זו דאיכא למימר לרבותא כתב רש"י מת אביה. ר"ל למאי דפשיט לקמן פ' המגרש (גיטין דף פ"ה) אע"ג כשמת אביה אין לה יד להתקדש עצמה מ"מ קרינן ויצאה והיתה דאתיא לכלל הויה. אבל רבינו לא ניחא ליה בהכי דע"כ הפשיטות התם קאי אפילו כשאביה קיים דמ"מ השתא לאו בת הויה היא ע"י עצמה דאלת"ה קשה על הפשטן מנ"ל אימא הך ברייתא איירי כשאביה קיים. ולפ"ז ה"ל לרבינו להביא עוד ראיה מפרש"י שם פרק המגרש שפי' ג"כ שם כשאביה מת ע"ש :

והכי פי' בגמ'. פי' זה הוסיף רבינו מדעתו לפי שיטת רש"י :