קרבן נתנאל על גיטין קכה

ת"ד לקח מן הסקריקון כו'. רב אלפס לא הביא הך ברייתא ומה דאית עלה. משום דהוא מפרש כפרש"י דקמ"ל אפילו למאן דלית ליה בעלמא טוענין ליורש א"כ משנה שאינה צריכה היא דהא כבר הביא שם הרי"ף בפרק חזקת הבתים דטענינן ליורש וללוקח. אבל רבינו ס"ל כפי' התוס' :

מדהביא רב אלפס ז"ל הך מימרא דרב נחמן בהלכותיו משמע שפוסק כבן בתירא וכו'. וראיתי בס' תפארת שמואל וז"ל אני אומר דהרי"ף לא פסק אלא כת"ק ומש"ה הביא הרי"ף פלוגתייהו לומר דבכולהו לישני משמע דמועיל רמיזה בחרש דלא תימא דווקא במטלטלי קתני אבל בגיטין לא מועיל שום רמיזה ע"כ. ודברי תימה הם מהיכא ס"ד דלא תועיל כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה כדפריך לקמן בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע"א.) ועוד הביא ראיה מפ' מי שאחזו דבחרש לא הלכו אחר רמיזותיו בגיטין. וזה פלא דהא מוקי לה התם ביבמה שנפלה מאחיו פקח. ותו כתב והא דלא מייתי לישנא קמא דרב נחמן לחוד. דמ"מ יש לבעל דין לחלוק ולומר דשמא בגיטין לא יועיל. וזה תימה כפולה מי הוא בעל דין שכדאי לחלוק על רב נחמן ועיין ב"ח ובדרישה סי' רל"ה ס"ק י"ט :

דברי התנאים לידע פי' המשנה. ואע"ג דבכמה דוכתי מוכיח רבינו דהלכה כפלוני מדמפרשי אמוראי או הגמרא דבריו היינו בברייתא או בדברי אמוראי. אבל במשנה דרך האמוראים לפרש אע"פ שאין הלכה וזה שדייק לידע פי' המשנה דרישה סי' רל"ה ס"ק י"ט ועיין לקמן בפרק הזורק סי' י"א :