קרבן נתנאל על גיטין קכב

אע"פ שכבר נכתבו. ובחידושי הרשב"א דיש עוד בידו לקדור האזכרות או למחוק ויכתוב אזכרות שלא לשמן ודוחק גדול. ופשוט שס"ל לרש"י אם יש בידו לפסול הס"ת עדיין בידו מיקרי ואע"ג דאותו פיסול שאומר אינו בידו לעשות ובהכי ניחא מ"ש רש"י וגבי קרבנות בכהן העובד מיירי כגון שהודיעוהו בין שחיטה לזריקה ע"כ ולכאורה קשה מהאי דכהן גדול בי"כ יוכיח דכבר שחט וזרק בפנים ובהיכל אלא צ"ל כיון דעדיין בידו לפסול הקרבן שס"ל כמ"ד במנחות דף ט"ז דשיריים מעכבין בי"כ ויש בידו עדיין שלא ליתן השיריים על יסוד מזבח החיצון מ"ה בידו מקרי אע"ג דאותו פסול ראשון אינו עדיין בידו דלא כמהרש"א ע"ש : (דין יב) דבר שאין עתה בידו כו' עד דשתיקה כהודאה דמיא : (דין יג) מתחיל ודוקא :

וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה מגורשת. עיין לקמן בפרק הזורק סי' ד' :

והלכתא כשמואל. ויש לדקדק לפי מה שפירש רש"י רב דאמר דוקא באומר לך חזק וקני דכיון דדיבורא בעלמא הוי איכא למימר השני נוח לי. וא"כ שמואל עד שיכתוב אחריות ס"ל אע"ג דקעביד דהיינו כתיבת השטר מצי למימר השני נוח לי וא"כ שמואל דאמר כאדמון דלא כהלכתא וכמו שמסיק רבינו בפרק חזקת הבתים סי' ז'. ומצאתי קושיא זו בחידושי רשב"א. ופשוט בעיני דלא קשה מידי לפי מ"ש המהרש"א וז"ל ובמתני' כתב רש"י בפי' ראשון מקחו בטל דאמרינן מיראה קעביד. א"נ השני נוח לי. ואפשר לשמואל דבשטר נמי לא קנה צריך לומר דמיראה עביד אבל לרב דבשטר קנה ע"כ בלך חזק וקני ליכא טעמא אלא דהשני נוח לי דהאי טעמא לא משמע ליה בשטר ע"כ ועוד הקשה הרשב"א לפרש"י א"כ מאי פריך לרב הונא מהאי דסקריקון. הא טעמא רבה איכא בסקריקון דאמרו בעלים ראשונים השני נוח לי. אלא ש"מ דטעמא משום דאנוס הוא. ולפי מ"ש לק"מ דהא ס"ד דמקשן דהך דסקריקון מדקתני סתם אפילו בשטר לא קני וע"כ צ"ל דמיראה עביד ולא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני. ומשני הא אתמר עלה אמר רב ל"ש אלא דאמר לך חזק וקני כו' וע"כ צ"ל דטעמא דמתני' משום שני נוח לי וק"ל. ועפ"ז ישבתי קושיות תוס' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ד"ה הא אתמר עלה תימה לרשב"א דמשמע כו' ע"ש. דאיכא למימר דרב הונא דאמר תלויה וזבין זביניה זביני אפילו באומר לך חזק וקני מהאי טעמיה דאגב אונסיה גמיר ומקני אלא שהתרצן ה"ק כיון דרב מחלק בין בע"פ ובין שטר ע"כ ס"ל טעמיה דמתני' משום השני נוח לי וא"כ ל"ק מהך דסקריקון כמ"ש הרשב"א ודו"ק :