קרבן נתנאל על גיטין ק

קונסין אותו עד מאה בדמיו. פי' עד דפריק. ואם ניתן לו לפדותו בפחות הפורנא לרבו. ועיין בספר הליכות עולם דף כ"ד וז"ל דרך הגמרא לומר חשבון מופלג ולאו דוקא אלא גוזמא בעלמא וה"מ ממאה ולמעלה ומאה בכלל. אבל ממאה ולמטה דוקא הוא. נראה היינו היכא דהוה מלתא בלא טעמא. אבל בדבר שיש לו טעם לא כייל בהאי כללא כמו הכא במכירת בהמה דקונסין אותו לפדותה משום קנס שהיא מלתא דשכיחא. ובזה נסתלק מה שפקפק בזה הר"ש אלגזי בס' יבין שמועה ע"ש :

עד מאה בדמיו. הרי"ף ורבינו פסקו כלישנא בתרא. אבל הרמב"ם בפרק עשרים מהלכות שבת פסק עד עשרה בדמיו. וכתב הל"מ שהוא פוסק כתרווייהו לישני לקולא ע"ש :

דלא מגבינן האי קנסא. אבל שאר קנסות שתקנו חכמים לעשות סייג לתורה מודה הרי"ף דגובין אפי' בזמן הזה. שכן כתב הרי"ף להדיא בפרק הגוזל קמא סי' ה' ע"ש. ובמרדכי בפ' זה הביא בשם רבינו ברוך דהא דאין דנין קנסות בבבל היינו קנסות הכתובים בתורה כגון אונס ומפתה ומוציא ש"ר ודומיהן. אבל מה שבאו לקנוס מעצמן כגון ע"י תקנתן קונסין בכ"מ כדאמר פ' האשה ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין. ובפ' הגוזל האי גזלנא עתיקא ובעינא למקנסיה ע"ש. דעתו היה שר' ברוך חולק על הרי"ף. ולא עיין בפ' הגוזל דבהני מילי הרי"ף מודה. ודייק הכא. האי קנסא לא מגבינן. קנס גדול לקנוס עד עשרה או מאה בדמיו אין להם כח לגבות קנס זה בבבל :

למה לא יגבו אותם בבבל. ודווקא גדול הדור כגון רב נחמן דחתנא דבי נשיאה הוי וממונה ע"פ הנשיא. או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני בעלמא לא. כ"כ רבינו בפ' הגוזל סי' ה'. ותמהני שכל הפוסקים ראשונים אחרונים לא הזכירו מזה כלום בסי' רס"ז :

וצריך גט שחרור מרבו שני. ואפי' אם עדיין לא נתן הדמים אלא קנאו במשיכה או בהגבהה או בחזקה צריך ליתן למוכר מעותיו ואע"פ שצריך לשחררו. טור: