קרבן נתנאל על עירובין צג

לפיכך אוסרים בחיצונה. אבל חששא זו שיסברו דגם בפנימית דרים שנים לא חייש שמואל דמאן דידע ידע ומאן דלא ידע אמר בדעתו שעירבו:

אמר ר' אלעזר נכרי הרי הוא כרבים. יש כאן מקום תימה מסוגיא ערוכה לעיל (עירובין דף ס"ה) בשתי חצירות בין דר נכרי וישראל בפנימית וישראל בחיצונה או להיפך אסורה החיצונה לטלטל ע"ש באריכות. ורי"ף ורבינו את כל אלה השמיטוהו. ולכאורה כל א' אומר דהסוגיא דלעיל מוקמינן כר"ע ואנן קי"ל כתנא דהמכריע יען הטור בסימן שפ"ב ז"ל ב' חצירות זו לפנים מזו ל"ש דר ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה ל"ש ישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית אוסר עד שישכיר ואפי' נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסר כו' ע"כ. ש"מ דס"ל להטור דהסוגיא דלעיל לא נדחה מהלכה ולדעתו ודאי קשה למה השמיטה הרי"ף ורבינו. ותו הקשה בעל המאור הא קי"ל מעשה רב ורבי ור' חייא עבדי עובדא. ואי קים להו להלכתא כר"ע אנן נמי נעביד כר"ע ותי' בעל המאור משום דירת נכרי החמירו כר"ע גזירה שמא ילמוד ממעשיו א"כ פשיטא קשה למה השמיטו סוגיא דלעיל. ומה שתי' בעל המאור שם על השמטה זו אינו עולה להטור שכתב ואפי' נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה ולתי' בעל המאור אדרבה ישראל ונכרי בפנימית או להיפך נלמד בהיקש מדין זה. אף גם זאת מה שכתב מ"א סימן שפ"ב ס"ק ג' הטעם שיסברו שבפנימית דרים עוד שני ישראלים אצל הנכרי ע"ש מלבד שהוא דחוק ורחוק ולא נמצא פי' זה אך על כל זה א"כ מאי שייך לומר בטור ובשו"ע ואפי' נכרי בפנימית ושני ישראלים דרים בחיצונה מאי אפי'. ע"כ לבי אומר לי ליישב את כל ונוכחת ע"ד פשוטה כי הטור סובר הטעם כשנכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה כיון דיש לנכרי דרך על החיצונה אם בני אדם יראו שם שני ישראלים ונכרי ויודעים שהמה דרים בשני חצירות. יסברו שישראל א' דר אצל נכרי בחצר א' בפנימי או בחיצונה ובכה"ג אוסר הישראל אף דהוי רגל המותרת במקומה מ"מ בדירת נכרי החמירו. ומעתה הסוגיא דלעיל משנה שאינה צריכה. דהא ממילא שמעינן מהך שמעתא דהכא דירת נכרי הרי הוא כרבים משום דמחלפי בשני חצירות ובחצר א' דר יהודי ונכרי ש"מ דבכה"ג אוסר הישראל. והלשון מדוקדק בטור ובשו"ע ואפי' נכרי דר בפנימית ושני ישראלים בחיצונה. ובאמת הב"י וב"ח לא שתו לבם לברר סוגיא זו. ובשו"ת יד אליהו סימן י"ד האריך ולא העלה אלא כתעלא מבי כרבא ע"ש: ה"ג

והלכתא כר' יוחנן לגבי רב ושמואל. צ"ל דגירסת רבינו היה לקמן בפרק כיצד משתתפין א"ר יהודה אמר רב וכן הוא בריטב"א. ואע"ג דהלכה כדברי המיקל בעירוב היכא דאיכא כללא לא אמרינן הלכה כדברי המיקל. כמ"ש רבינו בפרק עושין פסין סימן ד': ה"ג

פרש"י דבחצירות אסרינן ספיקא. כיוון לפרש"י בגיטין דף ו' ע"ב:

דא"כ מה פריך ממילתא דרבה. קושיא זו אינו אלא לפרש"י בגיטין. אבל לפרש"י בפרק במה מדליקין דבחצירות שרינן ובתחומין אסרינן ורבה איירי בתחומין וכ"ש בחצירות פריך שפיר. ואין להקשות אי בתחומין אסרינן ספיקא איך נוכל לפרש מילתא דרבה בתחומין. תירץ שם הני מילי לכתחלה אבל בדיעבד שרינן ספיקא אף בתחומין וליכא למימר א"כ לפרש"י בגיטין נמי לק"מ דבחצירות נמי מחלקינן בין לכתחלה ודיעבד. זה ליתא דמנ"ל למקשן להקשות אימא רבה קאי דווקא בעירובי תחומין שרינן ספיקא אבל בחצירות אפי' דיעבד לא שרינן ולהכי לא הקשה רבינו קושיא זו משמעתין דהכא שם בפרק במה מדליקין אפי' רש"י דהתם. אך דרך שלילה מייתי סייעתא לפי' ר"ת דלפרושו ניחא טפי מדפריך בפשיטות מדרבה ולא פריך מכח כ"ש: 0סליק פרק ששי פרק שביעי ה"ג