קרבן נתנאל על עירובין מ

ור"א. והא דתניא בפ"ק דביצה דף ד' ביצה שנולדה ביו"ט ר"א אומר תאכל היא ואמה. צ"ל אליבא דב"ש קתני וליה לא ס"ל א"נ שמחלק בין הכנה בידי אדם אבל ביצה הכנה בידי שמים לית ליה כמו שכתבו תוס' לחלק בזה שם דף י"ז ד"ה מ"ט. אמנם לפ"ז קשה מאי פריך בסמוך אלא הא דתנן מוליכו כו' הא קמכין מיו"ט לשבת הא קניית עירוב הכנה דממילא הוי ומנ"ל דר"א אוסר בזה בשלמא אביי פריך לרבה שפיר דמשני אליביה דרב נולדה בזה אסורה בזה מטעם הכנה אבל הרי"ף ורבינו דסדרי פרכא זו אהכנה דר"א קשה מאי פריך אימא ר"א לית ליה הכנה כ"א בידים אבל לא הכנה דממילא:

ואפי'. ותמיה לי טובא על מה הביאו הרי"ף ורבינו הך מילתא. דהא קי"ל להלכתא כר"י בן נורי וכדפסיק רבינו פרק מי שהוציאוהו סי' ח' בשלמא סוגיא דשמעתי' קאי לתרץ מימרא דרב דאמר הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר"א למה לא חשיב רבי וצ"ל דרבי אליבא דר"א אמר וליה לא ס"ל. ומימרא דרב יהודה היינו ברייתא דרבי כמ"ש תוס' ור"א לקמן (עירובין דף מ"ה) פליג אדר"י בן נורי. אבל רי"ף ורבינו כתבו שינויא אליבא דהלכתא ובהא לא קי"ל כר"א אלא כר"י בן נורי וצ"ע:

אבל. אע"ג דלכתחלה אסור מ"מ אם אמר מהני עירוב. ודמיא להאי דאמרי' בשבת דף מ"ג טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן. ומכאן ודאי קשה להרשב"א שפסק דאם עירב בפת שלא עירב בה מאתמול לא הוי עירוב. א"כ מאי משני בניער דמצי אמר הא אם אמר לא הוי עירוב. והב"ח סי' תי"ו רוצה לחלק בין אמר כשמערב ברגליו. ובין אם אמר כשמערב בפת. וקשה להולמו וצ"ע לדינא:

והלכתא. עי' מ"ש בזה בפ' שני דביצה סי' ט':

אמר. ובשמעתין לישנא אחרינא אמר רב אשי לדידי אמר אמימר כו' ורב ששת לא אכל סבר כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי. וכתבו תוס' בשם ריצב"א דהלכה כרב ששת הלכך דבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל אסור לכל בני ביתו לאכול דאדעתא דכולהו קאתי. ומדלא הביא הרי"ף ורבינו הך לישנא למילף להו מיניה הך דינא ש"מ דס"ל כמו שפוסק הריטב"א דהלכתא כרב נחמן ורב חסדא דרבים נינהו. והמרדכי פסק לאסור וכ"פ בש"ע סי' תקט"ו. ומצינו למימר אע"ג דלא אמרינן לכולהו רבנן קאתי. אבל לבני ביתו מ"מ אסור: