קרבן נתנאל על עירובין ד
Korban Netanel on Eruvin 4 · קרבן נתנאל על עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמעלה כצ"ל דהא חלול מבוי תנן אמנם אח"כ מצאתי בד"מ סי' שס"ג ונראה מדברי רי"ף ור' יונתן דאם היה בתחלה למעלה מעשרים ובא למעטו (כיון שעשה שלא כדין) יניח הקורה שיהי' הוא מכלל עשרים. אבל אם אינו גבוה למעלה מעשרים רק הקורה לחוד א"צ למעטו בשביל זה כן דקדקתי שם מדבריהם ע"כ ועפ"ז גרסי' מעשרים אמה ולמטה. וא"ת א"כ מאי פריך בדף ג' מהא דתניא כיצד היה עושה מניח קורה משפת עשרים ולמטה ה"ל לשנויי דמיירי שהיה בתחלה יותר מעשרים וי"ל מדקתני כיצד היה עושה ולא קתני כיצד הוא עושה משמע דלכתחלה עושה כן. אבל האמת יורה דרכו שצ"ל למעלה דהא הרי"ף מייתי ראיה דאמרי' כו':
ולישנא. דהא מסיק בתרוצא בתרא ואבע"א דכ"ע היכר של מטה כהיכר של מעלה והכא בגזירה שמא יפחות קמפלגי וגזרה זו לא שייך בקורה אם ניתן למעלה. וא"ת אימא הרי"ף פוסק כאביי כשממעט בעפר למטה בארץ בעינן ארבעה אלא כשנותן קורה אחרת למעלה סגי בטפח דאביי מודה בזה. וי"ל דרבינו דייק בסמוך מדברי הרי"ף שפוסק בהך פיסקא כרב יוסף אפי' למטה בארץ סגי במיעוט טפח. וע"כ
בק"נ ישן הנוסחא וע"כ קא קשיא דלמה כו'.] צריך לומר כן דאל"כ למה כתב שממעטו בקורה אחרת בכה"ג אביי נמי מודה ועיין בהרב המגיד פ' י"ז מהל' שבת שהליץ בעד הרי"ף שדעתו שמביא קורה אחרת רחבה טפח ונותן אותה למטה בארץ תחת הקורה ע"ש. וממה שכתב לעיל אינו ראיה דהתם קאי אקורה גופה שהניח למעלה מעשרים. אבל הכא קאי כשממעט למטה בארץ תחת הקורה. והא דנקט קורה ולא עפר אפשר דס"ל להרי"ף דבעפר רב יוסף נמי מודה דלא סגי בטפח דבודאי יפחת ע"י דריסת בני אדם. והא דסגי במיעוט טפח ע"כ איירי כשממעט למטה בקורה ואביי גזר אפי' בקורה דלימים רבים יפחות אפי' קורה ע"י דריסת בני אדם. וזה היה כוונת רבינו יונתן בפירושו ודלא כב"י שהשיג עליו סי' שס"ג:
ומסתמא. אין סברא זו אלא בסתם אמוראים דלא כייל בהו כללים. אכן מצינו רב ור"י ורב ושמואל שמזכיר רב קודם אף דהלכתא כר"י וכשמואל בדינא:
והלכתא. הרי לפניך שרבינו פוסק כאביי וכן מסיק ס"ס זה דבשאר דוכתי לית הלכתא כוותיה דרב יוסף לגבי אביי וברמזים ובטור הוא אומר כר' יוסף וצ"ע:
חוקק. דהיינו ד' טפחים שהוא שיעור רוחב המבוי עכ"פ עד בציר פורתא ד' אמות דאי הוי ד' אמות או יותר ברחבו א"כ לא הוי שיעור מבוי אורכו יותר מרחבו. ואנן בעינן שהמבוי צריך להיות ארכו יותר מרחבו. ובהרי"ף הגיה חוקק בו ארבע אמות על ארבע אמות ט"ס הוא וצ"ל ד' אמות על ד' טפחים. עי' ב"ח סימן שס"ג ס"ק ח"י:
כיון. כדקאמר אביי מנא אמינא לה. ורב יוסף מוקי לה בדוחק:
ומדכתב. וכ"כ הרי"ף בפ"ק דב"מ ומביא רבינו שם סימן מ"ט דפליגי אביי ורבה הא רבה רביה דאביי הוי ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. גם בפ' שני דב"מ כתב רבינו שם סימן ד' ליישב דברי הרי"ף בסגנון דא. אמנם פרק כיצד הרגל סימן ה' ובפרק עושין פסין סי' ד' ובפרק המדיר סימן י"ג בשלשה מקומות הללו דפליגי אביי ורבה ולא הכריע כחד מינייהו. ע"כ העלתי במס' שבת פ' שואל סי' א' דספוקי מספקא ליה ע"ש באריכות. ומש"ה ניחא בשמעתין דידן דהוי ספק דבריהן והוי הלכתא כר' יוסף דספק דבריהם להקל אי לאו סוגי' כאביי:
1ואם. ואוקמינהו הא דרב אמי ורב אסי בדאית ליה גדודי כלומר במקום שנפל יש לו גדודין כמו מסגרת שהן מונעין בני רה"ר הרי"ף. ומהנראה שלא היה זה ברי"ף שלפני רבינו וכן משמע לקמן בפ' זה סימן ז' וע"ש מה שכתבתי: