קרבן נתנאל על ביצה צו

וכיון דקי"ל דבשבת ס"ל כר"ש דלית ליה מוקצה וביום טוב כרבי יהודה. כמו שהוכית הרי"ף בסמוך מסוגיא דשמעתתא בריש מכילתין:

וביו"ט כרבי יהודה. והיינו טעמא יום טוב דקיל אתי לזלזולי ביה אבל בשבת דחמיר לא אתי לזלזולי ביה והקשה בעל המאור הלא סתמא דתלמודא לא ס"ל הך סברא. מהא דאמר לעיל (ביצה דף י"ח) גבי טבילת אדם בשבת אף ביוה"כ נמי דליכא מידי דבשבת שרי דהוא איסור סקילה וביוה"כ אסור. ועיין בר"ן ישוב נכון לזה:

כי זה דבר ידוע כי מוקצה אסור. ודבריו תמוהים דהא בס"ד התם אפילו מאן דלית ליה מוקצה בנולד כי האי דמתחלה הביצה לא היה בעולם אפילו ר"ש מודה והא דפריך מוקצה הוא כלומר נולד הוא:

דאלמא דהכין הוא הלכתא. ולפי מה שפירש רש"י שם דשמעינן לר"א דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא ר"א אומר עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי עכ"ל. א"כ גם מכאן ליכא ראיה דמדר"א פריך:

דהא אין באות בתוך התחום. ע"כ דברי רי"ף:

ובעל ה"ג כתב מוקצה דרבנן כו' עבדינן לקולא. לשיטתו אזיל שה"ג סובר דהלכתא כר"ש אפילו ביום טוב כמו שהביא רבינו בסמוך:

וכן פסק רב האי והרמב"ם ז"ל. הלשון משובש דהא הרמב"ם בפ' כ"ו דשבת פסק כר"ש. ובפ' שני דהל' יו"ט פסק כר"י לכך צריך להגיה וה"ג והרמב"ם פסקו כו'. וברמזים מפיק רב האי ועייל השאילתות:

ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה. ובספר פ"ח סימן תצ"ה אומר מדקאמר תלמודא בריש מכילתין כולהו כרב נחמן לא אמרו כי קושיין ולא אמרי כולהו כרב נחמן לא אמרו דלא מפלגי בין יו"ט לשבת אלמא דהאוקימתיה לחוד לא ניחא להו אבל החילוק בין יו"ט לשבת אית להו ומשלהי שבת אין ראיה דאכתי לא חידש לן רב נחמן הך חילוקא. ואני אומר שדבריו ליתא דבסוגיא שילהי מכילתין יש להקשות מאי פריך רבי אדרבי מפצעילי תמרה. הא איכא לשנויי הא ביו"ט והא בשבת וצ"ל כמו שתירץ מהרש"א דסוגיא אזלא לאינך אמוראי דלא חלקי. ולשיטת פ"ח א"כ א"א לתרוצי סוגיא דהיא בסוף מסכת וידע מרב נחמן שפיר:

והביא ראיה כו' דדריש רבא אשה לא תכנס לבין העצים. מהך מימרא אינו ראיה אנולד דהא ליטול אוד אסור משום מוקצה. ועוד דבה"ג מפרש הך מימרא משום דהוי כמתקן מנא כמ"ש רבינו בשמו פרק המביא ס"ס י"ב. ושיעור דבריו כך דהך ליטול אוד מפרש ה"ג משום מתקן מנא כי היכי דלהוי מימרא דרבא אליבא דהלכתא כמ"ש תוספות לעיל פרק המביא. ומינה מסתייע דאידך מימרא דרבא נמי אתיא אליבא דהלכתא. וש"מ אף דמקילינן באיסור מוקצה מ"מ נולד אסור. והא דפריך התם למימרא דרבא כרבי יהודה ס"ל דאית ליה מוקצה והא אמר לשמעיה טוי לי בר אווזא כו'. הכי פריך דהתם בבר אווזא נמי נולד הוא דמאתמול בין השמשות היה ראוי לאדם ומוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים. והיום ביו"ט מסרחי ונולד לאכילת שונרא. כמ"ש מ"א סימן תצ"ט ס"ק ט'. וע"ז השיג רבינו ואומר דממימרא דרבא אינו ראיה. אימא כוליה מימרא דרבא לא אתיא אליבא דהלכתא. וליטול אוד אינו אסור לדידן משום מתקן מנא. אלא דרבא אוסר משום מוקצה דרבא לטעמיה. וכדפי' רש"י התם:

ואינה ראיה משמואל דמחמיר על עצמו היה. וכ"כ תוספות במסכת שבת דף קמ"ג ודף י"ט בשם ר"ת עצמו דאינה ראיה ע"ש:

מסתמא דהש"ס דפרק נוטל דאסר לטלטולי גרעיני תמרי דפרסייתא. ר"ל אלמא דסתמא דגמ' שאוסרין לטלטל אע"ג דקי"ל כר"ש אלא ודאי בנולד קי"ל כר"י. אבל רבינו בסוף פ' נוטל סימן ב' דחה ראיה זו שכתב דהך סוגיא אתיא כר"י ואנן קי"ל כר"ש ע"ש:

דבפרק במה מדליקין. דף כ"ט מהא דרב שדי לחיותא:

ואפילו לטלטל אסור כדמוכח לעיל ובשבת דף מ"ה ד"ה דאית ביה ביצה נעלמו מהם הך ראיה דלר"י טלטול ביצה נמי אסור וצ"ע:

ואליבא דרבי יוחנן קיימא התם. וה"ה דהוי מצי לאתויי ראיה מברייתא מפורשת דאסור לטלטל מהא דתניא לעיל (ביצה דף ג') אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה כו' ופריך התם לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזירה ספיקא דרבנן הוא. משמע דרישא דקתני אין מטלטלין ניחא גם למ"ד משום משקין שזבו. אלא דניחא לרבינו להוכיח איסור טלטול מר"י גופא:

ואע"ג דביו"ט קי"ל כרבי יהודה ה"מ כגון נולד. לכאורה משמע דמסקנת רבינו דוקא ביום טוב מחלקינן בין מוקצה לנולד אבל בשבת קי"ל בכולי מילתא כר"ש ואינו דהא לעיל מיניה כבר הוכיח רבינו משילהי מי שהחשיך. שאין לחלק בין שבת ויום טוב. אלא לאו דוקא יו"ט וה"ה שבת בתרוייהו מוקצה שרי ונולד אסור. אבל קשה מהא דפסק רבינו בפרק קמא דשבת סימן ל"ט בשמן של בדדין כשמואל דשרי והא נולד הוא כמ"ש רבינו לעיל בסמוך. ע"כ נראה דהסכמת רבינו דמוקצה ונולד שרי בין בי"ט בין בשבת. והצעת דבריו כך הוא שהביא דהרי"ף ורמב"ם לא ניחא להו לחלק בין איסור מוקצה לנולד. ור"י ור"ת וסייעתו לא ניחא להו לחלק בין יו"ט לשבת כמו שהוכיחו בראיה ברורה. ורבי יוחנן פסק אף בנולד כר"ש. וכיון שכן אוחז כקולתו של שניהם כיון דמוקצה דרבנן ובין ביום טוב ובין בשבת הכל שרי בין מוקצה בין נולד. ועם זה מיושב נמי דברי רבינו בסוף נוטל. ואתיא נמי שפיר מה שלא הביא רבינו בפרק במה מדליקין סימן י"ח האוקימתיה דרב אדא בר אהבה ובזה מיושב נמי קושיית מהרש"ל פ' המביא סימן ז' על טור ע"ש: הדרן עלך משילין וסליקא לה מסכת ביצה