קרבן נתנאל על ביצה ז

אסור למאן דאית ליה מוקצה. אבל משום נולד ליכא למיסרא. דאין נולד שייך בבעלי חיים כמ"ש תוס' ד"ה עגל ע"ש:

ולא שייך הכא טעמא דהכנה. דאם שייך טעמא דהכנה א"כ יו"ט אחר השבת אסור משום הכנה. ולעיל ביש"ש סימן ג' מביא סעד לדבריו דרבינו לא ס"ל תי' שני לעיל (ביצה דף ד') ד"ה אלא. דלפי התירוץ השני לא הוי קשה מידי מעגל. שהרי מותר העגל אם נולד ביו"ט ע"ש. ואיני רואה שום ראיה מזה. דהא לפי ס"ד ה"א הכנת הלידה הן בביצה הן בעגל במה שיצא לאויר העולם וא"צ לשחוט התרנגולת. ואף כי עגל שנעשה בעל חי שיצא לאויר העולם ונעשה בריה בפני עצמו ופשיטא כיון דאין לשחוט אמו הוי הכנה מעליא. א"כ אם יו"ט אחר שבת הוא הוי הכנה מעליא א"כ גזרינן יו"ט דעלמא משום יו"ט אחר השבת וא"כ יש לאסור העגל אפי' ביו"ט דעלמא משום יו"ט אחר השבת לשיטת מהרש"ל בהשיגו על רבינו יחיאל בסי' זה דגזרינן גזירה זו. ואפי' למה שכתבתי לעיל סימן ב' דלא גזרינן הך גזירה מ"מ קשה בעגל שנולד ביו"ט אחר שבת אמאי מותר. הלא בשבת אסור לשחוט ואין מכין לעצמו והלידה הוי הכנה על יו"ט. ודמיא לעצים שנשרו מן הדקל. ול"ל דאיסורא דרביע עלה. או שמוכן לעצמו אם יש חולה בביתו. א"כ בעצים שנשרו נמי נימא הכי וע"ז תירץ רבינו דלידת ביצה שאני. ולא מקרי הכנה בשביל שבא לעולם. אבל גבי עצים שנשרו נעשה התלישה בשבת שעי"כ ראוי להדלקה מה שלא היה ראוי בהיותו מחובר על הדקל משא"כ עגל ראוי לה עם היותו במעי אמו. גם מה שהשיג מהרש"ל בסימן זה על רבינו יחיאל לק"מ כמ"ש לעיל סי' ב' ע"ש:

וגם טובה יותר לאכול. הוצרך לטעם זה משום ביצים דספני מארעא שאין מגדלין אפרוחים:

וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע. והקשה בס' רבינו ירוחם וכל הבאים אחריו. הלא אין זה אלא דחיה שם אבל לפי מסקנא קי"ל כרב נחמן דאמר בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים וא"צ שיפריס ע"ג קרקע. עי' מהרש"ל יש"ש סימן י"ח והקשה עליו הט"ז ביו"ד סימן ט"ז א"כ היאך קאמר רבינו כדמוכח בפרק אלו טרפות. ובני החריף מוהר"ר טיאה מפראג השיב דוודאי מוכח מפ' אלו טרפות דלפי סברת מהרש"ל בלא כלו חדשיו איבריו רכות ונוחים להתרסק מהרה. אפי' שהה מעת לעת אם לא הפריס חיישינן לריסוק איברים. א"כ היאך קאמר תניא דמסייע לך מתינוק ועגל שנולד ביו"ט. אימא רב נחמן קמ"ל אפי' בלא כלו חדשיו. אלא ש"מ בלא כלו חדשיו אפי' רב נחמן מודה דחוששין לריסוק. ולכאורה דבר מקובל הוא אבל אחר העיון קשה מנ"ל להוכיח מפ' אלו טריפות. דאיכא למימר דרב נחמן ליכא לאוקמא בדלא כלו חדשיו. דהא בלא כלו חדשיו א"א לשחוט עד אחר שמונה ימים ללידתו וכיון דשהה מעת לעת פשיטא דאין חוששין לריסוק איברים. אע"כ רב נחמן בכלו חדשיו ושפיר מסייע ליה ומנ"ל להוכיח מפ' א"ט סברא זו אף דשהה מעת לעת מ"מ בעינן שהפריס ע"ג קרקע. והנה הר"מ איסרלס מיישב דלענין שחיטת יו"ט דוקא בעינן שיפריס כמו דאיתא לקמן (ביצה דף ל"ד) מהו לשוחטה ביו"ט. אע"ג דקי"ל התם לקולא. שאני התם שיש לבהמה או לעוף חזקת כשרות מכח רוב הבהמות ועופות כשרים. משא"כ הכא אית ליה ריעותא משעה שנולד שאין יכולה לעמוד ויצא מחזקת רוב. בעינן שיפריס ע"ג קרקע. והשיגו עליו א"כ מאי ראיה מביא מפ' אלו טריפות. ובס' פ"ח א"ח הקשה א"כ מאי מייתי רבא שם סייעתא מהך דנולד ביו"ט. ע"כ צריך לאוקמיה ביוצא דופן. דהא גם לרב נחמן ביו"ט מיהו חיישינן לריסוק איברים ונראה לי דיצא לרבינו מדקאמר רבא לרב נחמן תניא דמסייע לך. ותו אמר זה אחר זה ת"ש עגל שנולד וכו' ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו כו'. מפ' רבינו דהנך ת"ש קושיות נינהו כמו בכל הש"ס והכי קאמינא דרב נחמן אמר אין בו משום ריסוק איברים. שהיא אחת מן שמונה עשרה טריפות ה"ל לר' נחמן למפסק בית הרחם אין בו חשש לשמונה עשרה טריפות אלא ש"מ דה"ק א"צ שהיה מעת לעת ומשום ריסוק איברים. אבל צריך בדיקה לשאר מיני טריפות כיון דאית ליה ריעותא שמשעה שנולד לא עמד. ולפ"ז באמת אסור לשחוט ביו"ט דשמא הוא טריפה וע"ז אמר רבא ת"ש כו'. ש"מ דמותר לשחוט ביו"ט וקשיא לר"נ. ותי' דהפריס ע"ג קרקע נמצא דברי רבינו עולה כהוגן. והא דכתב רבינו כדי שיצא מספק ריסוק איברים ה"ק כיון דהפריס יצא מספק. א"כ אין כאן ריעותא ונעמידו על הרוב בהמות שהמה כשרות:

וכן נראה. ומ"ש רבינו פ' אלו טריפות סימן ס"ד דהלכתא כרבנן העתיק לשון הרי"ף וסמך על מ"ש כאן להלכתא. מ"מ והש"ך ועיין בכללים: