קרבן נתנאל על ביצה ס

והרב אלפסי לא הביא כל הני לישני דקאמר רב יהודה אמר שמואל. ואי כפי' הר"ן דר"י מודה במשחזת של אבן ה"ל להרי"ף לברורי הני לישני אי להעביר שמנוניתא מותר בשל אבן או לא אלא ש"מ דר"י פליג אפילו במשחזת של אבן לחדד וכל הני לישני קיימו אמתני' דאין משחיזין ודלא כהלכתא הוא דקי"ל כרבי יהודה:

ומה שהביא הרי"ף ז"ל מההוא דרבא דקא מעבר סכינא אפומא דדיקולא לא הביאו אלא להשמיענו דהלכה כר"י. וה"פ דרבא ס"ל דר"י לא שרי אלא במשחזת של עץ אבל בשל אבן מודה ר"י ובשל עץ דפליגי ר"י ורבנן אף שהם רבים קים ליה לרבא דהלכה בזה כדברי היחיד. וא"כ למאי דס"ל כרב חסדא דר"י פליג אחכמים אפילו במשחזת של אבן כיון דגמירי לן דהלכה כר"י א"כ אפילו במשחזת של אבן ג"כ הלכה כר"י. ואי תקשי א"כ כיון דס"ל לרבא דאין הלכה כר"י אלא במשחזת של עץ א"כ ה"ל להרי"ף לפסוק כרבא. וי"ל כיון דרב חסדא ס"ל במשחזת של אבן נמי פליג ר"י ואמר ליה לרבא לדרוש ברבים משמי'. איכא למימר דרבא מחמיר אעצמו היה:

גריפת תנור. עיין לקמן פרק המביא סימן ח' מה שכתבתי שם:

ופי' בעל הלכות גדולות טעמא דמילתא דלמא אזיל חוץ לתחום. וקשה דהא תחומין מדרבנן אפילו חוץ לי"ב מיל כמ"ש הרי"ף ורבינו סוף פרק ראשון דעירובין. וא"כ הוי כמו גזרה לגזרה ותי' הרמב"ן כיון דהוי דבר הרגיל בכל יום שמראה סכינו לחכם חיישינן טפי עיין ר"ן. ומכאן אני אומר יש ראיה אלימתא לפי' רבינו הרי"ף לעיל סימן י' ודלא כהר"ן. דאי כדבריו ה"ל להרי"ף לפ' טעמא דרבנן דגזרינן שמא ישחיז במשחזת של אבן כמ"ש הרמב"ם א"ו דהרי"ף ס"ל דהלכה כר"י אף במשחזת של אבן אלא שאין מורין כן ומ"ה א"א למגזר משום משחזת: