קרבן נתנאל על ביצה לג

ה"ג ודלא כמו שפי' התם ר"ח וכן:

וצריך ליזהר כו' היכא דידע. ה"ה אם לא ידע מה בישולי אלא שאין מפיג טעמא כמו מוריקא. אך רבינו הזכיר חלוקה זו לומר דלרב אלפס אין צריך ליזהר. משא"כ במוריקא אפי' לדעת רב אלפס צריך ליזהר וכמו שאבאר בסמוך:

דמר מיקל בחד צד. עיין מ"ש בפרק שני דמועד קטן סימן מ"ב ותמצא נחת:

דמתקלקלין ביותר. דתבלין אף שתש כחן ואינן חדין יכול לתקן הדבר כשמרבה תבלין. אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל. לשון תוס' בשבת:

אבל רב אלפס לא הביא דברי רב הונא ורב חסדא וז"ל הרב אלפס. ובתוס' על פסק ר"י לא נפקא לן מידי דקיי"ל כשמואל וכן פסק הרב אלפס ע"ש באריכות ורבינו השמיט במתכוין. שלא נראה לו לפ' דעת הרב אלפס שיפסוק כשמואל וכתנא דברייתא ולשביק המתניתין. ותו דקיי"ל כר"י דהלכה כסתם מתני' ושמואל ורב ור"י קי"ל כר"י כמו שהקשה מהרש"ל. לכן סובר רבינו דרב אלפס לא פסק כשמואל אלא כרב וכרב ששת דבעי שינוי הצלאה כתנא דמתני' דבעי שינוי מדוך של עץ. וה"ה שינוי הצלאה ואפשר לומר דרבותא נקט התנא מדוך של עץ שאינו ניכר כ"כ השינוי דשמא אין לו מדוך של אבן. כ"ש הטיית מדוכה שאין דרך לדוך בהטייה. וכך פירש הב"ח סי' תק"ד סעיף א' דרב ורב ששת פליגי אדשמואל. וסבירא להו כתנא דמתניתין. וכן משמע בפ' נוטל סימן י"ב שהביא שם המתניתין דמלח במדוך של עץ. דלא כשמואל. והא דהביא הרי"ף מימרא דשמואל עיין ב"ח ועי"ל להורות דרב ורב ששת קאי אמלח. והקשה הר"ן איכא למבעי מהך מסקנא מ"ט מלח בעי הצלאה טפי מתבלין ומצטרכינן לטעמייהו דרב חסדא ורב הונא והיה לו לרב אלפס להביאן בהלכותיו משום דנפקא מיניה. ומה שתירץ הר"ן אין עולה לשיטתו. והב"ח שם תי' דרב ורב ששת וכולה הישיבה סוברים דאפילו מוריקא מפיג טעמא. וא"כ ליכא נפקותא ע"ש. ולא נהירא חדא היכי יחלוקו במציאות אי מוריקא מפיג טעמא אי לא. ועוד מה יענה בהלכות גדולות דכתב בפי' מלח ומוריקא בעי שינוי. ותו דרב אלפס מסיים והכי איפסקא בה"ג משמע שהוא סובר כבה"ג דמוריקא בעי שינוי וכן מוכח דפריך ודלמא תבלין הוי ומשני תבלין מנבחין קולייהו ואי מוריקא שרי קשה דלמא מוריקא הוי דלא מנבח קלייהו. אלא ש"מ דמוריקא אסור אפילו בדלא ידע מה בשולי. ומ"ה לא צריך רב אלפס להביא הך דרב הונא ורב חסדא. דהא מוכח דתבלין שרי לדוך כדרכן ומוריקא אסור אפילו בדלא ידע בישולי ש"מ דטעם הוא משום אפוגי טעמא:

לענין מלח קאמר. אבל מלח שלנו אין צריך שינוי כיון דנעשית בידי אדם. תוס'. ותמהני אמאי לא חילק רבינו:

ה"ג בהל' פסוקות בהלכ' גדולות:

אבל לדידן כותשין במכתשת. זהו לפרש"י אבל הרמב"ם פי' להו דבני א"י התבואה שלהם יפה אפילו כתושין מעיו"ט אין בהו הפסד. וא"כ להך טעמא אפילו האידנא אסור:

ה"ג בבל רב פפי איקלע לבי מר שמואל: