קרבן נתנאל על ביצה כב

וע"י אשתו. ע"כ ברי"ף מדויק בספרים ישנים:

מוקי לה בשילהי נדרים בשיש לה בית באותו חצר. והר"ן מתרץ דברי הרי"ף דכי אוקמינן התם הכי לר"מ דס"ל דאין קנין לאשה בלא בעלה אבל לרבנן דפליגי על ר"מ התם לא צריך בע"ח שתהיה לה בית באותו מבוי הלכך מצי מזכה ע"י אשתו ע"כ. ובספרים חדשים של הרי"ף הסכים לדעת רבינו והקשה שם קושיות הר"ן ודחה כיון דרב פסק כר"מ. קי"ל כרב באיסורי ועוד דבקדושין קאמר רבא דכ"ע יד אשה כיד בעלה דמי ובענין אחר פליגי אשתכח דלדברי הכל צריך שיהיה לה חצר כו' ע"ש. והרש"ל סי' י' הקשה עוד על הר"ן ואומר דהא דמוקי בשילהי נדרים מתני' דעירובין כשיש לה בית באותו חצר משום מתני' אחריתי דמותיב מינה דקתני להדיא דאין מערבין ע"י אשתו ואינו תלוי כלל בפלוגתא דרב ושמואל התם וכ"כ שם הר"ן ותוס' ורבינו ע"ש. ואני אומר דמשום הא לא אריא. דבלא רבא ל"ק מתני' אהדדי. דהא דמתני' דכיצד משתתפין אתיא כרבנן. וברייתא דקתני אבל לא על ידי אשתו אתיא כר"מ. אבל בתר דמשני רבא מודה ר"מ וכו' פריך שפיר:

וכיון דאינה צריכה לזכות אין מזכין על ידה. מש"ה לא תנן בפ"ד דמעשר שני גבי מערים אדם על מעשר שני על ידי אשתו אלא בשתופי מבוי כן הוא ברי"ף ועיין פ' חלון סי' ח' בחידושי שם:

הוא הדין הכא נמי ואין לזכות העירוב ע"י גדול הסמוך על שולחן אביו דידו כיד אביו. ובטור סי' שס"ו כתב זה לשונו הרמב"ם ז"ל פסק כשמואל דאמר גדול גדול ממש קטן קטן ממש שאינו יכול לזכות ע"י קטן. אפילו אינו סמוך על שולחן אביו וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן. וטוב להחמיר כדברי שניהם שלא לזכות ע"י בנו קטן אפילו אינו סמוך על שלחנו. ולא ע"י בנו הסמוך על שלחנו חפילו הוא גדול וכן הכריע אחריו הב"י בארוך וקצר ומהרש"ל וכל האחרונים הבאים אחריהם בלי פקפוק ואשתומם על המראה הגדול הזה והילך לשון הרמב"ם פ"א דעירובין דין כ' ויש לו לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים כו'. וכן יש לו לזכות להן ע"י שפחתו העברית אע"פ שהיא קטנה שהקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי סופרים עכ"ל וזה תלמוד ערוך בגיטין דף ס"ד דקאמר שמואל קטן זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים. ופריך מאמה עבריה דע"כ איירי בלא הביאה שתי שערות וזוכה ע"י אחרים. ומשני רב חסדא שאני שתופי מבואות דהוי מדרבנן. וא"כ איך ס"ד לומר להרמב"ם קטן שאינו סמוך על שלחן אביו אין יכול לזכות על ידו הלא בדבר דרבנן קטן יש לו זכיה דמ"ש מאמה עבריה אע"כ דקטן הסמוך על שלחן אביו הוא דאמר דאין יכול לזכות על ידו דלענין מציאה ידו כיד אביו כמ"ש הרמב"ם בפרק ט"ז מהל' גזילה ואבידה. וסמך הרמב"ם בזה על מה שביאר בהל' גזילה שפסק שם כר' יוחנן דגדול בשאינו על שלחן אביו וקטן בשסמוך על שלחן אביו ודי לו בביאור זה דאמה העבריה יכול לזכות על ידה אף שהיא קטנה ממילא נלמד דהאי קטן שאינו זוכה על ידו איירי בשסמוך על שלחן אביו אפס על שמואל גופיה לא תקשי דמשני בפ' האומר שאני שיתופי מבואות דרבנן. ומ"ש מבנו ובתו הקטנים דאין מזכה על ידן. יש לומר דשמואל דאמר התם בב"מ קטן קטן ממש ומטעם דבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו. י"ל דמהאי טעמא לכל דבר ידו כיד אביו ואמה העבריה איירי בשאין לה אב אבל הרמב"ם דפסק כר"י לענין מציאה ודאי קשה למה אין מזכין על ידי בניו הקטנים. אלא ש"מ שמיירי שהמה סמוכים על שלחנו. ומה שהביא עוד בב"י ראיה מהירושלמי ובבלי דלא קבעו פלוגתא דר"י ושמואל רק על מתני' דמציאה משמע. דלגבי עירוב מודה ר' יוחנן דקטן ממש אינו ראיה דודאי קטן דעירוב איירי בסמוך כמו שהוכחתי. אלא בהא ליכא למימר דמודה ר' יוחנן דלענין עירוב אף שהוא גדול וסמוך על שלחן אביו. אע"ג דלענין מציאה שלו יוכל האב לזכות על ידו. והיינו מטעם שפסק הרמב"ן בשו"ת סי' רי"ב במציאה אין האב זוכה אלא כדי' שלא תהיה לו איבה. כיון שהבן סמוך על שלחנו. אבל במה שהאב רוצה לזכות לאחרים על ידי בניו זוכים המה לאחרים כאינש דעלמא ומש"ה איכא למימר דלא קבע ר"י דבריו על מתני' דעירובין. וכן מה שהביא ראיה בשם רבינו שמשון הזקן אינו כותב על קטן קטן ממש הוא אינו סמוך על שלחן אלא כך הובא בהגהות אשרי בפ' חלון וז"ל ורבינו שמשון הזקן אמר דבבנו הגדול אפילו סמוך על שלחן אביו מזכה על ידו דלא אמר ר' יוחנן לא גדול ממש אלא במציאה אבל בעירוב גדול גדול ממש (ר"ל אף שהוא סמוך על שלחן אביו) דגמרא שלנו וכן הירושלמי לא מייתי מילתא דר"י אלא במציאה בכל מקום עכ"ל. בכך אין לזוז מפסק רבינו דקטן כשאינו סמוך על שלחן אביו לכתחלה יכול לזכות על ידו:

הלכה כרבי לאסורא. והא דאין מערבין עירובי תחומין ביו"ט בע"ש. דוקא שלא עירב בראשון. אבל אם עירב בראשון מערב ברגליו בשני. ר"ן:

הלכתא כר' וכדמתרץ רבינא. ובסי' תפ"ז ס"ק ב' פסק מ"א אם חתם ביו"ט או בשבת מקדש ישראל יצא כן משמע בפסחים דף קי"ז. ולא ידעתי על מה סמך דהא רבא גופא הדר בי' ע"ש: