קומץ המנחה א:לב

פילוסופים קדמונים אמרו כי כי אין הנאה ומגונה וטוב ורע. וכל המציאות וכיוצא אלא לפי הדימוי שאם ידמה לאחד נאה הרי הוא נאה ואינם מציאות באמת לעצמם, ואריסטו הקשה עליהם כי אם כן יהיה שני הפכים בנושא אחד אם ידמהו ראובן נאה ושמעון מגונה, ואין זה קושיא. שזהו אלו היה הנאה ומגונה מציאות בפני עצמו היה קשה איך אפשר בנמצא שני הפכים כו' אבל כיון שאינו מציאות בפני עצמו כלל אלא בלב הרואה ומדמה אם כן אין ההפכים בנמצא אחד אלא בב' נושאים ראובן ושמעון, וזהו כל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא כמו שכפי קריאת האדם כן שמו באמת: