קומץ המנחה א:ב

מחלוקת פילוספים הקדמונים אם זיקי הראות יוצאים אל המוחש. או צורת המוחש נכנסת אל העין וזהו מחלוקת שאז"ל בסוטה (ה' א') אני את דכא או דכא אתי. והאמת כדברי שניהם. ואפשר שזהו החילוק בין הבטה לראיתא. (וזהו שאז"ל (מד"ר לך פ' מ"ד) הבטה מלמעלה למטה). ולכן לא נמצא הבטה עם ל' השימוש אלא עם אל כמ"ש שבשערי תורה. וזהו לא הביט און ביעקב ולא ראה על בישראל. שצורת האון העולה למעלה עמל הוא בעיניו כפירש"י. והביאו ראיה דיעה אחרונה לדבריהם ממה שהאדם מביט אל הכוכבים ובמרחק רב היה ניצוצי הראיתא מהעין מתפזרים, וזהו דעת הי"א שבמדרש איכה (ה' ב') שהבטה מקרוב ראיתא מרחוק. וזהו רק בעיניך תביט. ע"ד נתן בו עיניו, כי דיעה הראשונה הביאו ראיתא לדבריהם מהשרף המזיק בראיתא וזהו הבטה. ושילומת רשעים תראה. כי נאמר אל תביט אחריך והוא במי שאינו ניצול בזכות עצמו ואצלו הוא הבטה. אבל צדיק הניצול בזכות עצמו רחוק משילומת רשעים ואצלו בראיתא ושרי זהו תראה: