קוהלת רבה יב:ב

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים. וְהָאוֹר, זֶה הַחֹטֶם. וְהַיָּרֵחַ, זֶה הַמֵּצַח. וְהַכּוֹכָבִים, אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי, חֲדָא לְחַבְרַיָּה וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, חֲדָא לְחַבְרַיָּה, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִים יוֹצְאִים וּמְקַדְּמִין אוֹתוֹ.