קיצור ראשית חכמה ס

קדושת השבת כדי שיזכור עניני אחריתו ע"ד שאמרו שוב יום א' לפני מיתתך ישוב היום וכו', וז"ש תהא זוכרו מא' בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה וכו', ועד"ז הוא שיזכור מא' בששת שהוא בבחרותו מה שעתיד לתקן מנה יפה לנפשו לעולם שכולו שב' וכלו ארוך, ורבי יצחק אמר שלא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת לפי שאם הזכירה משבת יהיה לכשיתמנה לו מנה יפה פעם יתמנה פעם לא יתמנה ולזה אמר שיהא מונה לשם שבת, שימנה ביום הראשון היום יום א' בשבת, ביום שני היום יום שני לשבת וכן כלם נמצא מזכיר שם שב' בכל יום ויום ולפי מ"ש לעיל שכל הימים יונקים מיום השבת שיום השבת הוא נקודה המרכז שעליה תסוב עגולת הששת ימים כזה נמצא השבת שורש לכל ו' ימי השבוע, ולכך בכל יום ויום חייב להשפיע בו מקדושת שבת

(ועיין בשערי אורה

) צריך האדם שיקדש יום א' בשבוע ויקדשהו כלו לה' כנגד כמה ימים שהלכו לו בהבל בעבודת אל זר שבקרבו וכבר הארכנו בשער היראה שנפרעים ממנו בגיהנם יומין על יומין חד על תרין לכן צריך שיום א' יקדש לעבודת קונו בקדושת יום שבת לקדושת הדבור והמלאכה המבטלת דבקות האדם בקונוו לכן טוב לו שיתבודד במקום מיוחד ויקדש כל חושיו כראוי ולא יספיק לבע"ת יום שבת לבד כי יום שבת נתן לו אלו לא חטא אבל אחר שחטא ופגם כמה ימים צריך שיום א' בשבוע לפחות יקדשהו לה' ואם אפשר לו יותר, וקדושה היא במיצוע (הדרך האמצעי) שאפשר שיקיים אותה כל אדם ויתמיד בה שאם ירצה לפרוש עצמו כל ימי השבוע לא יתמיד ונמצא בטל מהכל ולכן ראוי לתפוס בקדושה מעט מעט וילמוד מאנשי מעשה כי מה יתרון לו בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואין לו בעולמו אלא מה שהוא מתקדש ופורש מעניני העוה"ז ומתדבק בהשם יתברך כי מה ייחס לאדם גשמי להקשר עם הרוחני וקדוש בעל כל הקדושות ית' וית' אם אינו מתקדש ופורש מעניני העולם ונמצא שהוא שמ ומשליט