קיצור ראשית חכמה שי

מ"ב וכשהוא נכנס בבינה מצייר בה שם אחר כמוהו ויכוון להעלות שניהם. לשון אחר יה"ו מלא עולה ט"ל ועם ג' האותיות הם מ"ב וכל אלה כוונות הגונות וישרות הן

ואם הרהר בזכר והזריע לבטלה יכוון בשם אהי"ה פשוט שהן ד' אותיות ומלוי י' אותיות ומלוי דמלוי כ"ז אותיות הרי כולן יחד מ"א אותיות ועם הכולל מ"ב וחוזר חלילה להעלות אות א' בכל יום עד פ"ד ימים כאמור. או יכוון להעלות א"לף של אהי"ה ביום א' ה' בה' ימים יו"ד בי' ה' בה' וכן יעשה ד' פעמים והמושך בערלתו פוגם בשם אהי"ה שרביעו אמת ומעשרו אדם כדאיתא בתיקונים בסוד טפת הזרע שהיא יו"ד והיא מוכנה לקבל צורת אדם בצאתה כהוגן הוא השליך זרע אמת ארצה יכוון בכל אחד מפ"ד צומות להעלות אות ארח משם אהי"ה בכל יום ככה יעשה כ"א פעמים ואז אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף

פרק ג' מי שנדבה רוחו אותו למהר בתשובתו כי לא ידע מה ילד יום יעשה הפסקה של ב' ימים וב' לילות כי האחד נמנה א' והב' לבדו נמנה כ"ו והקב"ה יעשה למען שמו ויש עולה כ"ו לרחם ולקבל תשובתו ובג' הפסקות כגון זו יעלו לחשבון פ"א צומות וג' פשוטים אחריהם ישלימו המנין וכל יום ב' מן ההפסקות יחלקהו במחשבתו לכ"ו שעות עם תוספת שעה א' לפניו אע"פ שהוא מכלל יום אחר שהרי גם בתחלתו הפסיק מבעוד יום וכיון שהגיע מעת לעת הנה הנשאר נחשב שפיר מן היום הב' וכשיוסף שעה ה' לאחריו הרי כ"ו שעות ובב' שעות אלו של תוספות ודאי מקצת שעה ככולה שכן הדין נוהג בז' ימי האבל ובל' לגהוץ ותספורת ודומיהם ממדת פורעניות בכולהו אמרינן מקצת יום ככולו ובכל שעה לחלקי היום שזכרנו יכוון להעלות אות אחת ע"ד האמור בימים בצומות הפשוטים ולעולם קודם שיגמור סעודתו המפסקת ישים אפר על ראשו במקום תפלין ויבכה ויאכל פתו באפר על שם כי אפר כלחם אכלתי וישתה כוס בדמע דכתיב