קיצור ראשית חכמה רפה

ולא יחמיצנה ומדת הזריזות מורה על חשק נפשו ולבו לעשות הדבר ההוא מפני אהבת הבורא ולכך מקדים ולא מאחר, ובעשות האדם הדבר בזריזות ובשמחה יתוסף רוח חדשה ורוח חיים רוחניים באופן שיהיה קל כנשר והדבר הזה תלוי בהסיר מלבו רוח עצלות ועצבות שהוא כח החיצוני המכביד כל איבריו של אדם באופן שלא יהיה בו כח לקום ממקומו לא לקרות ולא לעשות מצוה כאלו כל איבריו מתים, ואם יעורר האדם לבו ויסיר כח העצלות החיצוני מעליו ע"י התדבקו בחשק אהבת הש"י שהוא מקור החיים הרי לבו חי וקורא ושונה ועושה מצותיו בזריזות ובשמחה לעשות רצון אביו שבשמים ואז יתוסף בו כח שיהיה קל כנשר וגבור כארי כו' ועי"ז נאמר וקוי ה' יחליפו כח וגו' הכלל כי אין זריזות אלא ע"י חשק האהבה, והנה הדבק במדת הזריזות הוא דבק באשת חיל אשה יראת ה' שבה עיקר כל הזריזות כמו שהזכיר שהע"ה בשבחים ותקם בעוד לילה וגו' צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל, הרי בפירוש שכל מדותיה הם בזריזות ואין בה לחם עצלות כי לחם עצלות בחיצוניות ופי' ולחם עצלות לא תאכל לחם יקרה מאכל המצות או התורה הנקרב אליה כי המצות נקראות מטעמים כדפי' הרשב"י כאשר עשה האדם אותם בעצלות היא אינה אוכלת אותם כאשר ראוי. וכיון שאינה אוכלת אותם הם נדחים לחוץ ולכך מאוד מאוד צריך לידבק בזריזות ולא בעצלות ועל הזריזות נאמר חזית איש מהיר במלאכתו דהיינו מהיר במלאכה השכינה שבה מלאכה כדפי' בתיקונים ומלאכתו דהיינו תיקונים הוא עשיית התורה והמצות והאוחז בה בזריזות לפני מלכים יתיצב שבה כלולים י' מלכים כדפי' בתיקונים בל יתיצב לפני חשובים שהם הקליפות שהם חשך ולא אור ומכלל הן אתה שומע לאו שהאוחז ח"ו בעצלות הוא מתדבק בחשוכים ומפריד עצמו מהמלכים העליונים שבקדושה ואמר יתיצב ולא אמר ישב כי יציבה הוא מעומד ונודע שכל עמידה בעולם הזכר והענין כי ע"י אחיזתו בשכינה בסוד מיין