קיצור ראשית חכמה רעב

מחוייבים ישראל לייחדה במצותם ותפלתם ומלבד זה מה שהוא עונה אותנו בכל צרותינו בהיותנו מהרהרים בתשובה ומתחרטים מעונותינו ועושים תעניות ותשובה מיד הקב"ה מרחם עלינו בפרט בענין עצירת גשמים נבחן דבר זה בישראל פעמים אין מספר כי ישראל עם קדוש וחביב לפני קונו בגוזר ג' תעניות יענו ובזה ש"ש ומורה שיש אלהי בישראל

פרק ח' פרק זה יהיה בביאור בכמה ענינים ראוי שנתייחד האהבה אל השכינה אם מצד שאנו נקראים בנים כשיש לנו נשמות מאצילות ואנו נקראים עבדים כשיש לנו נשמה מצד השכינה ומי שהוא רוצה לידבק בשכינה צריך לעולם לעורר מעשה אליה או תורה או מצות כדי לעורר אליה מיין נוקבין. והשכינה אינה מתייחדת בסוד אהבת הזווג אלא ע"י נשמותיהן של צדיקים עיין בזוהר פ' ויחי (דף רמ"ה). הנה כיון שהדבר תלוי בהם ראוי שיזדרזו ליקשר באהבתה כדי לעורר האהבה העליונה ובזה הם בקשרים בשכינה ואפי' בזמן שב"ה קיים אחר גמר עשיית הקרבן היו ישראל במועדם ולויים בשירם וזמרם באופן שלעולם היא ההתעוררות עולה כ"ש עתה בעוה"ר בגלות הגדול המר הזה שאין לשכינה התעוררות מעשה קרבן אלא סמך מעט ע"י מעשה הצדיקים שצריכים הם לסמוך אותה מעט מנפילתה שהיא סוכת דוד הנופלת שכל יום נופלת יותר מהיום הקודם וכל זה בעונותינו כאומר ובפשעכם שולחה אמכם כי ע"י העונות נופלת וע"י המעשים תזקף ויהיה לך סמך כמש"כ בזוהר פ' שמיני ע"ש א"ט לפי זה כיון שהשכינה מבקשת מישראל בניה שיסמכוה שסמיכתה ודאי תלוי בידינו דהיינו ע"י היחודים בתפלתינו ותורתינו שהוא סעד וסמך לה אע"פ שאין זווג בגלות צריכין אנחנו לסמוך אותה ע"י היחוד כי ע"י זה יבא להן הארה קצת. וע"ז אמר בתיקונים (דף רמ"ה) ז"ל אלא בודאי כד שכינתא איהי בגלותא כל מאן דעביד מצוה לאקמא לה מן גלותא כאילו אוקיר לקוב"ה דהוה ליה כו' ע"ש. וזהו חפץ