קיצור ראשית חכמה רו

מדבר עם חבירו אינו מדבר עם גופו כ"א בנשמתו הרואה ושומעת ובריבוי לרמוז שגם השכינה מסתלקת, ועיין מ"ש החסיד ר' יוסף יעב"ץ על משנה מאוד מאוד הוי שפל רוח דברים נאותים לדרוש זה מדבריו נוכל להבין מה שאנו אומרים בסוף תפלתנו באלהי נצור לשוני מרע וכו' ולמקללי נפשי תדום כי לכאורה היה מספיק באמור תדום ומאי נפשי וכן אח"כ חזר ואמר ונפשי כעפר לכל תהיה אלא הכוונה להשמיענו שיהיה השפלות מוטבע בנפש באופן שהנפש תהיה הדוממת כי כבר אפשר שלא ישיב על חרפתו דבר וישאר לו השנאה שמורה בלבו לז"א נפשי תדום שהנפש מצד עצמו תדום כי כל הגאוה והכעס אינם באים אלא מצד החומר כי הנפש מטבעה היא להיות שפלה לפני הבורא ולפני הכל כמ"ש מרע"ה ונחנו מה ואמר עוד ונפשי כעפר לכל תהיה פי' למ"ש נפשי תדום כיצד אפשר שתהיה הנפש דוממת ושלא תרגיש היא שתהיה מורגלת כ"כ לקבל בזיונה כעפר שהוא מוכן לקבל דריסת בני אדם עליו תמיד ואמר החכם כה"ר אברהם הלוי זצ"ל שילמוד מדת הענוה מהעפר שהעפר כל זמן שהוא גם לא יועיל למלאכה כ"ש לעשות ממנו כלי וכל יותר שהוא שחוק הוא יותר טוב כן האדם, ואני אומר שלז"א ונפשי כעפר לכל תהיה שכל יותר שיקבל הבזיונות תתעלה נפשו יותר, ומהר"ר שלמה אלקביץ זצ"ל מצאתי שכתב בענין ולמקללי נפשי תדום ופי' כמו שכתבתי בענין ונפשי כעפר כתב ולא זו בלבד אלא שילבש מעטה ענוה עד שידמה לקונו שחוטאים לו והוא מטיב עמהם ולז"א ונפשי כעפר לכל תהיה כי הכל דשים אותו והוא מעלה להם בר ולחם ומזון עכ"ל, וכן עד"ז כתב החסיד הנ"ל במשנה אל תהי נוח לכעוס כי כעס בחק כסילים ינוח, ואמר כי הכסילים לקלות כעסם ומהירותם לכעוס הכעס דר עמהם כאלו שם תחנותו, אמנם אצל המשכיל לא ינוח אלא תיכף יעבור. ועוד כתב בשם הר"י ן' שושן ז"ל שמימיו לא כעס והיה זה כן כי לא היה פנוי לכעוס כלל כי היה טריד בבקשת חיי הנפש