קיצור ראשית חכמה קנג

שיקנה העני בהם צרכי סעודה וזו היא המצאה נכונה, ויבחר לתת פתו או מעותיו לעני שיהיה בו קצת דעת תורה ושידע לברך בברכת המזון ושאר ברכת הנהנים ואז הצדקה רצויה, אמנם המצאה זו נאמר בדרך השכל ולא נאמר בגמרא אלא דלמה אתי עניא ויהיב ליה שהעיקר שיתן מפריסתו לעני כדכתיב הלא פרוס לרעב לחמך ממה שאתה אוכל, צריך שיהיה ג"כ ד"ת על שלחנו ועיין בזוהר תרומה (דף קנ"ג) זה השלחן אשר לפני ה' ואמרו שם שולחן דבר נש קיימא לדכאה ליה מכל חובוי וזה ודאי ע"י עסק התורה בשלחן קודם ברכת המזון שהרי אמרו שלחן דלא איתאמרו עליה מילי דאורייתא אסור לברכא על ההוא שלחן נראה דודאי מיירי קודם ב"ה, וגם מכאן הריד למי שכתב שע"י בהמ"ז יוצאין מידי חיוב אמירת ד"ת בשלחן שאינו כמבואר. נמצא כי בכל מקום שאין עניים או הוא עצמו עני יהיה שלחנו מזבח לכפר על עונותיו בעסקו בתורה וראוי שיקרא מזבח וכמו שהמזבח נקרא מזבח מפני שזובחין עליו קרבנות כן ע"י עסק התורה אדם זובח יצרו כאומר אם פגע בך מנוול וכו' וגם התורה מכפרת עונות יותר מכל הקרבנות וראיה מרבא ואביי שהיו באים מדבית עלי והאריכו ימים בעבור שהיו לומדין תורה שד"ת מעולים מכל הקרבנות

אם האדם בעל תשובה יתודה קודם שיאכל שגם זה נקרא זובח יצרו כי בהתודותו קודם יבא לפשפש במעשיו במה שעשה עד אותה שעה ובזה לא יבא להיות גרגרן כי יחשוב בעונותיו אשר רבו ושהוא אינו ראוי מצד עונותיו למזון שהוא אלא מצד חסדו הגדול הזן לרעים ולטובים וזהו ענין שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כדפי' בזוהר פ' תרומה (דף ק"ט) שקשה לפני הקב"ה שהיא השכינה הדנה את העולם לפרנסה מפני רוע מעלליהם הרי בזה זובח יצרו ויהיה לו השלחן מזבח כפרה, בכלל הזובח יצרו הוא מי שבעודו תאב לאכול יניח מתאוותיו לכבוד הבורא כי בודאי זובח התאוה הגשמית, ממה שנראה מס"ה כי החסידים