קיצור ראשית חכמה קמו

ביכלתך עד שיהיו בעיניך כתכונת התענוגים האסורים עליך פירוש כחלב וכדומה לו פן תעזוב תורתך, והשתדל לאסור חוש הטעם שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה ותפרוש ממה שהוא יותר מזה. והתחבולה לענין הזה הוא שתמעיט במיני הליפתן ותסמוך על ליפתן אחד בעוד שתוכל והרגל נפשך בקצת העתים מבלי ליפתן כדי להתנהג בטנך וטבעך עד שיקל עליך הדבר בעת המנעו. ואם תוכל לעזוב הליפתן שיש בו עמל וטורח ותסמוך על מה שאין בו שום יגיעה כזתים וענבים והדומה להם עשה, ושים אכילתך ביום יותר קלה מאכילתך בלילה ואם מנהגך לאכול ביום פעמים רבות תמעיטם כדי שתהיה תנועת איבריך קלה ביום ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך, ואח"כ תתנהג בתענית גופך אם יהיה גופך חזק אפי' יום אחד בשבוע. וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כדי ליסרה עשה ושום כונתך בו לרפואה יותר מלמזון, וכל משתך יהיה מים ולא יין אלא אם תהיה כוונתך בו לשתות לתועלת גופך או להעביר דאגה מלבך והזהר מהרבות ממנו ומהפליג בו ומחברת בני אדם עליו כי הוא המדוה הגדול לתורה ולעבודה עכ"ל, ודרך זה שדרך החסיד ז"ל הוא דרך הפרישות הנאה לבעלי תורה שרוב אומנותם בתורה שאם ירצה בעל תורה לסמוך על הבטחון ולהוציא מעותיו באוכלו בשר או תרנגולים וכיוצא ממיני התענוגים נמצא מטריד עצמו בעניני העוה"ז אחר בקשת הטרף ויתבטל מד"ת ובעת שלא ימצא מנהגו לא יוכל לסבול ויחלה, לכן ראוי לכל ת"ח שינהיג הפרישות הזה, וכי יש כמה מאמרים מרז"ל מסייעין לו ומרחיקין התענוגים מת"ח

כאשר יתלמד האדם להרגיל עצמו במעט אכילה ימצא מרגוע לנפשו ויתקדש בתורה ולא יבא להפיח בהיותו לומד והמשכיל יתן אל לבו ענין זה ויפרוש מתאותו ולא ימלא בטנו ותאותו כבהמה כי איזהו גבור הכובש את יצרו ואם יצרו מפתהו שיאכל ישבר כחו ויכבשהו מתאותו ואז שורה עליו יראה וקדושה דכתיב יראו את