קיצור ראשית חכמה קט

מסתכל יצטייר הדבר והציור ההוא בשכלו ונמצא כשיבא להתפלל או לעסוק בתורה יצטייר צורת הגשמיות ההם שראה ונמצא פגם ובלבול מחשבותיו ולא יכול לכוון כראוי כי העינים אינם רואים אנא מכח הנשמה ונמצא כח הנשמה יוצא לחוץ וקולט הדבר ההוא ומתדמה במוח הדמיון. ואם יהיה דבר שהסתכל ערוה הרי הכניס ערוה במקום גבוה. ראוי לאדם כשירצה להתפלל שלא יסתכל בפני שום אדם ואפי תינוק כדי שלא יבא לחשוב בעניני אותו האדם אלא בשעה שהוא מתפלל יתקדש ויחשוב שאין לו יחס וקורבה עם שום אדם אלא עם הבורא נשמתו לבדו וזה יהיה סיוע גדול לכולם אבל בהסתכל אדם בפני רבו מצוה היא ותקון לעינים כי ע"י ההסתכלות ההוא מקנה בנפשו הארת הנשמה הטהורה המתראה בפניו בפרט הקבלת פניו בשבת וברגל והקבלת פני כל חכם הוא תיקון לעינים: טוב להזהר שלא להסתכל חוץ לד' אמותיו אלא במקרה אלא יהיו פניו פונות לארץ ולא לצדדים כדי שלא לראות שום עבירה וכל הדברים האלו צריך אדם לקיימם קודם בתוך ביתו כמ"ש דהע"ה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי ואח"כ יהי' נקל לו לקיים מדה זו כשיהי' בב"ה בעוסק בתפלה שאז אין ראוי (כשהוא חוץ לביתו וירויח שיהיה נקל לו לקיים מדה כשיהיה בב"ה בעוסקו בתפלה שאז אין ראוי) להסיח דעתו להסתכל חוץ לד' אמות ובהיות האדם מתנהג עצמו במדה זו הוא מיחד שם יאהדונה"י, כי בעין יש בו שם יהו"ה ובהיותו מסתכל בארץ שהיא אדנ"י נמצא מיחד אבל אם מסתכל לחוץ למה שאין צורך הוא מפריד יהו"ה מאדנ"י מפני שהיא גבה עינים ומה שאנו אומרים שלא יסתכל חוץ לד' אמות הוא שלא יסתכל בהסתכלות גמורה שאז יהי' נקרא גבה עינים ואותו לא אוכל, אבל אם בהזדמן ישא עיניו למרחוק אין בזה פגם לעינים שאפשר שיראה אבידה ויחזירה או יראה רבו למרחוק ויקום מפניו ויעשה מצות: כמו שיש ברית הלשון וברית המעור כן יש ברית בעינים כמ"ש באיוב ברית כרתי לעיני וכו'