קיצור מחברת הקודש תלו

תוכחת מוסר לרבי יהודא החסיד ז"ל

אזכרה יום מותי, ומאין באתי, ולפני מי עמידתי. באתי מליחה סרוחה, ואלכה אל עמק שוחה, ולפני מי אגיד שיחה. גויתי תסרח, כי נשמתי תברח, תולעת תפרח. דרכי מיתה ארוצה, גולל ודופק לי למחיצה, שם אשכב ולא אצא חוצה. היום ההוא חושך וצלמות יגאלוהו, ושופי עצמותי לא רואו. וכדומן על פני השדה, תולעת בי תרדה, אין גואל ואין פודה. זרה רוחי לאשתי, לבני בטני נתעבתי, ובעיני כל נמאסתי. חביבי ורעי המה יעזבוני, ואקרא שמה אמי ואחותי לרמה. טרף אהיה לשינהם, ויחפרו בי מעונותיהם, ויחנו עם ילדיהם. יחד יבואו גדודים, רמה ותולעה צמודים, לאכול עצמי וגידים. כל קרבי ירמסו, יחלידו וגם ידרסו, ועל כל בשרי ועורי יבוסו. לא ארים ידי ורגלי, ולא אוכל לגרשם מעלי, אכול יאכלו עלי. מעניתם יאריכו, וכליותי יפלחו וידרכו, ומררתי לארץ ישפכו. נמלה תורישני, תולע תאכלני, רגב ורימה תמתקני. סביבותי שני רימה, תשכון כחומה, ועל ראשי אדמה. עיני תמקנה בחוריהן, ורימה תבא בהן ירבצון שם גוריהן. כי תאכלנו, ולא ישאר ממנו, נמלים שם יקננו. צמתו בבור הדרי, ורימה תכסה כל אברי, ועל חלקת צוארי. קדקדי וכל קרבי, מוחי וכל טובי, תולעת תתעדן בי. רוחי חובלה, ונפשי נבהלה, ביד מלאכי חבלה. שאול ישאלוני, והמה יעידוני, וכל לבי יועידני. תרחם נא נשמתי, ועל אברי וגויתי, ואבא בשלום אל מנוחתי

מספר אור הגנוז

אם במחתרת ימצא הגנב כו'. כי כשלומד אדם תורה או מתפלל אין חידוש כ"כ שיוכל לעשות לש"ש, אלא עיקר החידוש הוא לעשות לש"ש בדברים גשמיים, כגון תאות המשגל ואכילה ושתיה, והנה זהו במשל כמו גנב החותר מחתרת לבוא לבית, ואינו הולך דרך הפתח, כן בא זה לבית ה' על ידי עבודה זו, ואין היצה"ר מרגיש בו לבטלו, ע"כ ארז"ל שלחן מכפר ודומה למזבח, ובשם הרב מוהר"ר דוב זצ"ל משל על זה הענין שיש לכל מסגר מפתח בכיון, ולפי המסגר כן מכוון המפתח, ויש גנבים שפותחין בלי מפתח היינו ששוברים המסגר, כן הענין שיש לכל דבר נעלם מפתח, והוא הכוונה המכוונת לאותו דבר, אבל עיקר המפתח להיות כגנב ששובר הכל, דהיינו לשבור הלב בהכנעה גדולה, וישבור המסך המבדיל שעל ידו הוא ההסגר לאדם, ע"ש

איתא בזוה"ק דאורייתא וקוב"ה כולא חד, ובאותו שעה שאדם עוסק בד"ת הרי הנפש והמחשבה וכח הדיבור בד"ת מיוחדים ממש באלוהות בתכלית היחוד, כיחוד דבורו ומחשבתו של הקב"ה במהותו ועצמותו, ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעוסקו בתורה כשיתבונן איך שנפשו היא מיוחדת ממש בתכלית היחוד ברצון העליון שהוא היודע והוא המדע והוא הידוע כו', וז"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי איש ישראל שהיה בא למקדש, ותופס אותו במחשבתו, ויודע שהשכינה שרויה בתוכו נמצא המקדש עם השכינה השרויה בתוכו היה מלובש במחשבתו. וז"ש ושכנתי בתוכם. ע"ש

אלה תולדות נח כו' את האלהים התהלך נח, פי' כיון שתנועת ההליכה הוא ע"י המחשבה וכוונה שהוא ניצוץ השכינה ואלוהות שהנשמה כסא לה וכמ"ש בח"ה, וצריך אתה לידע שכל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא ית' ומפורש בפנים בשם בעש"ט, אדתנן המשמשין את הרב פי' עם הרב כו', וז"ש את האלהים התהלך נח פי' עם האלהים, כי כל תנועה היא ע"י חיות עליון שהאלהים נותן, וה"פ כי נח היה כ"כ בדביקות עצום ונפלא עד שהיה נראה לו כאלו כל הלוכיו אינם ע"י עצמו כ"א על ידי האלהים, והיה נראה לו על כל פסיעה כאלו האלהים עומד לנגדו ומוליכו ומנענע לו רגליו, כאב המלמד לילך את בנו הקטן, וכל שמתרחק האב ממנו הוא לטובתו כמ"ש הבעש"ט על פסוק והוא ינהגנו עלמות, וזהו עיקר תולדותיו שהם מעשים טובים, עכ"ל: