קיצור מחברת הקודש תח

עם מלת קו"ל שהוא הוי"ה אהי"ה אדנ"י י"ה, ופי' לשמוע הוא כמו וישמע שאול שהוא לשון אסיפה ופירושו לאסוף הארת קול הנזכר, ויש שופר באופן אחר דהיינו אלהי"ם דאלפי"ן ודההי"ן שהם דינא רפיא ודינא קשיא וזה נקרא חיצון שהוא בסוד הזוגות כדי מכריע כמבואר במקומו לפיכך אמרו חכמים נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא שהוא בסוד ההכרעה למתוק הדין ואם קול חיצון שמע לא יצא. ויש כאן סוד ירושלים שלמעלה ושל מטה שיש בהם ש' מילוי אלהי"ם ר' אלהי"ם בריבוע, וכל א' מהם מילוי לחברתה בהוראת שאר האותיות. ואגב אורחין נדרש ג"כ ארץ ורצה בירושלים של מטה בזמן שאין כניסה לה. ואידך גיסא דנדרוש בעת הרצו"ן: גם בעת שמסיים שומע קול תרועות עמו ישראל ברחמי"ם. תכוין כי אלהי"ם אותיות אל"ה מ"י. והנה אלה בשלשה מילוים דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן גי' שופ"ר, ונשאר מי בג' מילוים מ"ם יו"ד מ"ם יו"ד מ"ם יו"ד. והם בגי' ברחמים ויכוין כי במ"י שגי' ברחמים נמתקים אלה שהם ג' אלהי"ם גי' שופר כנז' ואז נמתקים ונעשה הכל רחמים וחסדים

וראוי כל העשרת הימים לומר מזמור ממעמקים קראתיך בין ישתבח ליוצר ויכוין בהם לעשרה עמקים דס' יצירה וכל עומק הוא רי"ו בגי' גבורה שיש בהם סוד הנסירה והיא גופא בזו"נ. יום א' מכח אימא לבדה ואחר מיתוק הדינין ביום שני שב כח אימא להתפשט בזעיר אנפין תחלה וממנו לנוקבא שכנגדם למטה יצירה ועשיה יש בהן נסירה. יום א' מכח בריאה בלבד מכאן ואילך שב כח הבריאה להתפשט ביצירה תחלה ומשם לעשיה לפיכך אנו אומרים מזמור זה במקום ראש היצירה העולה ונכנס בבריאה שהוא בין ישתבח ליוצר והיא הזמנה אל היצירה העליונה באצילות ויהיה יום ראשון. בריאה עיקר. מכאן ואילך שיתוף שניהם עיקר לנסירת העשיה. ודע כי הנסירה בז"א הוא בסוד ויסגור בשר תחתנה דשקיע חסד באתרה. והוא סוד עומק שהצלע בסוד גבורה היה משוקע בו תחלה. והוצרך להעמיק ולסגור שם החסד שהוא רי"ו כמנין גבור"ה. ונראה לי בחלוקת העמקים דס' יצירה אחר הימים שזה סדורן יום ראשון ושני שניהם בכלל עומק ראשית. וכוונתם יום ראשון לכתר נוקב' ושני לחכמה דידה וכן כולם. יום שלישי עומק אחרית לבינה. יום ד' עומק טוב ועומק רע בדעת. יום חמישי עומק דרום בחסד. יום ששי עומק צפון בגבורה. יום ז' עומק מזרח בת"ת. יום ח' עומק רום ועומק תחת בנצח והוד תרי פלגי דגופא. יום ט' וי' שניהם עומק מערב כי שם הושלמה הנסירה בערב יוה"כ ואעפ"כ כוונת התשיעי ביסוד והעשירי במלכו'. וז"ס האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, א"נ תפוס לשון אחרון כי עומק רום נצח ביום שמיני. עומק תחת בהוד יום תשיעי וכולל בעצמו יסוד ומלכות שלה שנתחדשו מרוב הארת הגבורות האחרונות שירדו מהדעת אל מקומן מגולות כמבואר במקומו ועוד שנצח והוד דידה יצאו מפרקין תתאין דחכמה ובינה מוחין דידה פשו להו שתי גבורות אחרונות ליסוד ומלכות שסודן בעשירי ונכללו בתשיעי דא הוד שעד שם התפשטות הגבורות לפיכך האוכל ושותה בתשיעי וכו'. ועוד טעם אחר מבואר לנו במקומו. שוה לשאר צומות בזה בין של חובה בין של נדבה עם יום הכפורים כי כל האוכל ושותה לפניהם בכוונת מצוה מעלה הנאכל לצורת אדם היא הצורה שעושה מצוה אחרת למחרת יום האכילה הרי כאילו התענה תשיעי ועשירי כי צורת הנאכל מתענה עמו. והוא טעם בין הערבים תאכלו בשר אף בלא קבלת תענית כי בשר החי עם כל המצות שנתקיימו בו שחיטה וברכה ניקור החלב והדם וכיוצא קרוב מאוד להתעצם בצורת אדם ובלילה נשמתו הולכת בין השרפים עומדים עם קיום המצות ההם בעצמו ממש ואכילה אמרה תורה בסודה באותה שעה וכתיב תאכלו בשר שהוא עם הכולל בגי' תתק"ס הוא הביטול גדול לאסורין ואין שביעה לא בבוקר ובלחם. ודי בזה עתה: