עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › קיצור מחברת הקודש

קיצור מחברת הקודש שפה

Kitzur Machberet haKodesh 385 · קיצור מחברת הקודש · free full Hebrew text

Open in the reader →

ואז נתן לה אבא ע' שנה במתנה כדי שיהיה לה כח להגדיל פרצופ' ושלא יאחזו ח"ו הקליפה ביותר, וז"ס מלפני המלך שנתגלה חוץ מן המלכות. וז"ס שעשה נסים כמ"ש אל הגוים ארים נסי. הוא הנס המתגלה בזמן ההוא אשר כמוהו לא נהיה. גם שהחיינו ביסוד. וקימנו. בנ"ה דז"א. כמד"א את כל היקום אשר ברגליהם. והגיענו לזמן הזה. הוא מלכות שהגיענו אלו ה"ג הנזכרים סוד נה"י לזמן הזה לצאת ולהתגלות בחוץ. בברכה אחרונה יכוין בה' מטבעות שהם ה"ג הרמוזים בס"ת ה"פ נ"ו ריבנו דיננו נקמתנו נפשינו צרינו שעולים מנין מנצפ"ך שהם סוד ה"ג בעלי הדין והמריבה עם החיצונים להנקם מהם. ודי בזה עד שיערה עלינו רוח ממרום

הרח"ו זללה"ה היה טובל א"ע במקוה קודם מנחה זו של תענית אסתר בשביל קריאת המגילה לערב

כתב יד מכתבי מהרנ"ש זללה"ה

כשתקרא המגלה צריך לכוין בהויו"ת ובשמות אלו כל א' במקומו ובזה מתעוררים המוחין ללאה ולרחל. ונבאר לכוונת הברכות כשאומר ברו"ך צריך לכוין ברי"ו שהם הג' הויות פשוטות שאמרנו למעלה שהם בסוד ע"ב שהם בחיוורתא והי"ב יתורים בתיבת ברוך הם כנגד י"ב אותיות שבג' הויות שהם בי"ב נימין ואחת כולל אותם שהם הי"ג תיקונא דיקנא דאריך, וכשיאמר את"ה יכוון בב' שמות ב"ן וקנ"א מיסוד לאה. וב"ן וקנ"א מיסוד רחל. ה'. היינו יסוד דאבא. אלהינ"ו היינו יסוד אימא המלובש בו יסוד דאבא. מל"ך היינו זעיר. פי' שזעיר שהוא עתה בסוד הדורמיטא שיהיה בסוד מלך שיכנסו בו הארת מוחין מאימא. ואחר כך כשיאמר העול"ם יכוין במלכות שהיא נק' זאת כנודע. ואמר קרא לזאת יקרא אשה. ועול"ם במילואה כזה עי"ן וי"ו למ"ד מ"ם גי' אשה. אש"ר היינו אימא כלומר יסוד אימא. והכוונה באשר השי"ן היינו בנה"י שלה הנכלל ביסוד דידה וממתיק אלהי"ם בריבוע שהוא ר' ומשם ניתן ללאה ומתמתק ע"י האלף שם ס"ג שבדעת אימא. וכשיאמר קדשנ"ו יכוין שהוא המברך הוא מתקדש מיסוד אבא מלובש בתוך יסוד אימא והיינו קדשנו. במצותי"ו היינו נ"ה של אבא. וצונ"ו וצוה אותנו. ע"ל דהיינו בעולם הבריאה שהוא ע"ל שגי' ק' דהיינו כל י' ספיראן דבריאה. מקר"א היינו בגי' אמ"ש שהם אותיות שנאמרו בס"י. וז"ל זכר באמ"ש נקבה באש"ם והיינו זעיר שהוא הזכר יש לו אלו הג' אותיות של אמ"ש דהיינו האלף הוא של שם ס"ג. והמ"ם היינו המ"ם של תבונה כשהיא רביעא על בנין דהיינו נהי"מ ונכנסים בתוכם הארבע מוחין. ולהיות כי כשנכנסים בז"א אין נכנסים בו אל נה"י בלבד והם הג' יודין של שם ס"ג ונכנסים בסוד י' אל תוך זעיר ויפ"י לכל י' הרי ש' שהם ה"ש של אמ"ש. נמצא שהאלף היא שרשית בזעיר וגם בנוקבא היא נעשית אלף של אדנו"ת. והמ"ם והשי"ן הם הכלים של נה"י דאימא והם סוד השי"ן והמוחין הבאים לזעיר הם ד' כנודע היינו נקודת חכמה ונקודת בינה ונקודת החסדים ונקודת הגבורות. ואע"פ שאח"כ מתחברים יחד החסדים והגבורות בתוך יסוד: מ"מ מתחלת הוייתם הם ארבע, נמצא שאותיות אמ"ש הם בזעיר. ואח"כ כשנותנים לנוקביה האל"ף היא שורש בנוקביה שהיא אל"ף של אדנ"י, והמ"ם והשי"ן שבה הם מתהפכים ומ"ש נעשים ש"ם בסוד חותם המתהפך ונעשה אש"ם

ועתה נבאר כוונת הברכה של שעשה נסים וכו'. ברו"ך היינו רי"ו שהם הוי"ה אחת. כלומר הוי"ה י"ג שהיא ונק"ה שהיא בסוד עיינין והיא כוללת ב' הויות אחרות שגם הם בסוד עיינין וכל א' יש בה כ"ד עיינין וכל עין יש בה ג' תגין נמצא שהם רי"ו תגין. ובאלו רי"ו צריך לכוין בברוך זה. הי"ב היתרים בברוך הם י"ב הויות שהם בסוד ע"ב. ואלו הי"ב הם ג' י"ב. י"ב בתוך זעיר. וי"ב בתוך לאה. וי"ב בתוך רחל, נמצא שהם ל"ו הויות שעולה מרדכ"י ואסת"ר עם הכולל. וגם צריך שיכוין בי"ג הויות שהם י"ג תיקוני דיקנא שהם כל א' במילוי ע"ב שעולים תתק"ל כמו שאמרנו. וכשיאמר