כתבי קודש מח

ואמרתי ליישב דהרמב"ם נקט בכיון הריני משלם דבשילם לא הוי מצי למימר הכי אבל אחרי דנקט בהריני משלם חזרה הבהמה לנפקד ממילא גם בשילם הדין כן, דלקמן בפי' א"נ (דף ס"ד) איתא מכר לו בית ואמר לו המוכר לכשיהי' לי מעות תחזור לי אסור הלוקח בפירות משום דהוי ריבות דדילמא יהי' לו מעות ויחזור הבית לבעלים הראשונים וא"כ שכר מעותיו נוטל, וא"כ אם נאמר דבשלם ואחר כך נמצא הגנב חזרה הבהמה למפקיד וא"כ אסור השומר בכפל דהוי שכר מעותיו וא"כ ליכא למימר דחזרה הבהמה למפקידו, אמנם התוס' כתבו (כלל גדול לענין חצר דלא קיימא לאגרא וגבר דלעל"מ) דהיכא דבלא הלואה נמי הי' משאילו לא הוי ריבית ע"ש בתוס', וא"כ כיון דגם אם לא שילם קונה ג"כ הכפל ואף שלא הוציא עוד מעותיו להמפקיד ושוב שפיר מצינו למימר דהבהמה עצמה חוזרת למפקיד ולא הוי הכפל ריבית וא"כ ממילא אף בשילם הדין כן כיון דבלא שילם נמי הי' הכפל שלו והבן

אך דמהיכא למד זאת הרמב"ם דחזרה הבהמה למפקיד ובש"ס דידן לא מיירי מזה כלל, ואמרתי להוכיח שיטת הרמב"ם מסוגיא דידן דהנה בסוגיא אמר רחב"א אמר ר"י לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם וכו', אמר רב פפא ש"ח שאמר פשעתי מקני' לי' כפילא מיגו דאי בעי פטר נפשי' בגניבה, ולכאורה מאי שייכית הא דר"פ להא דרחב"א ולא רחב"א שייך להאי דינא דר"פ, כיון דאמר פשעתי ומשלם קינה הכפל וגם ל"ל לר"פ לומר מטעם מגו דא"ב פטר נפשי' הא כיון שהודה שפשע ומשלם קונה הכפל

ואמרתי ליישב דהנה לעיל בסוגיא בשילם פריך הש"ס והא א"א מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני נעשה כאומר וכו' ותרצה ותשלמני הרי פרתי קני' לך מעכשיו אבל בהריני משלם לא צריכנא להמתרץ דלעיל דבלא"ה ניחא כיון שאמר הריני משלם ונתחייב ליתן לו המעות ואח"כ נמצא הגנב וחזרה הפרה להמפקיד וקונה השומר מעותיו בחזרה והמעות הוי בא לעולם ומתוך שקנה המעות שבא לעולם קונה נמי הכפל דקיי"ל דהיכי דאיתא בידיה אפילו מקצת ל"ה דבר שלא בא לעולם וקונה הכל, ותו לא צריכנא לומר דמקנה לו גוף הפרה וזה מוכח מדברי ר"פ שאמר ש"ח שאמר פשעתי מקנה לי' כפילא משום מגו דאי בעי פטר נפשי' בגניבה וסמך עצמו על מימרא דרחב"א ע"כ משום דסובר באמת דבהריני משלם חזרה הפרה למפקיד והמעות קונה הנפקד בחזרה וכמ"ש דהנה הש"מ הקשה לעיל על קושיות הש"ס והא הוי דשלב"ל הא לר"ש דסובר קדשים שחייב באחריותן כממון דמי והו"ל בעלים א"כ כל שומר הוי כמו בעלים דחייב באחריות והוי גורם לממון, ותירץ דלא אמרינן דאחריות הני כממון ממש רק היכא דכל אחריות עלי' אבל בשומר אם נאנסו פטור ולא הוי כממון, ולפי"ז קשה היכא שאמר פשעתי חייב אפילו נאנסו אח"כ (וה"ל למ"ד תחילתו ה"נ בפשיעה וסופו באונס חייב בכל גוונא) וא"כ הוי לי' בעלים ואמאי צריך ר"פ לומר מטעם מיגו, אמנם י"ל דלא מהימן וכמ"ש הירושלמי באמת דביש עדים שפשע קונה הכפל אבל בלא עדים לא מהימן, ולכאורה