כתבי קודש מ

הא דיינים צריך בישיבה וא"א כב"ח י"ל דמיירי דשמעון בן שטח סומך וינאי המלך נמי סומך וע"כ לשמעון בן שטח חשיב סמיכה ישיבה ואצל ינאי המלך נמי חשיב ישיבה ול"ל נסתתם טענתו לבע"ד אצל ינאי המלך לא חשיב נסתתם טענותו מצד שכנגדו ידע שהוא מלך ודו"ק

תוס' ד"ה אין חכמה וכו' והתם נמי דפרך ממוצא שק לקופה מכ"ש פריך והוה מצי לשנוי' שב ואל תעשה שאני (חסר) שייך שק וקופה (חסר) דבבזיון זוטא צריך למחול על כבודו דהא אמרינן דאם אחותו מתה והלך לשחוט את פסחו וכו' וא"כ מאי מקשה הגמ' וניליף מיניה הא יכול לילף בהיפך מאחותו וא"כ לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מאחותו בבזיון זוטרא צריך למחול על כבודו דאי' בגמ' דב"מ והתעלמת קאי אזקן ואינו לפי כבודו ופריך הגמ' בכהן ואם הוא בבה"ק רשאי להתעלם מיני' ותי' הגמ' לכהן לא צריך קרא דעשה דהשבת אבידה אינה דוחה וכוי, הקשו הא ל"ת אינה שוה בכל וא"כ דוחה עשה מהשבת אבידה את לא תעשה מכהן, ותי' אסיפת זקנים דעשה מהשבת אבידה אינה שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינה לפי כבודו, והקשה הנ"ל הא תוס' מקשה בזקן ואינו לפי כבודו נמי שייך עשה דהשגת אבידה, וצ"ל דהשבת אבידה א נה שוה בכל בבזיון רבה אינה נוהג השבת אבידה וא"כ מקשה הגמ' שפיר וניליף מיני' קמ"ל דוהתעלמת קאי אזקן ואינו לפי כבודו דילמא איירי בכהן ול"ל כתי' הגמ' שם ק' קושיות תוס' הא אינו שוה בכל וצ"ל כתי' דלעיל דהשבת אבידה נמי שוה בכל דאינה נוהג בבזיון רבה ובבזיון רבה יכול הגמ' לשנות שב ואל תעשה שאני ומתורץ הכל על נכון ודו"ק

אבל הרמב"ם פסק אפי' שב ואל תעשה אם רצה למחול רשאי וא"כ מתורץ קושיות תוס' דהכא למ"ד אמרינן באיסור אין חכמה ואין תבונה וכו' הא הוי שב ואל תעשה אבל לסברת הרמב"ם דרשאי למחול אפי' בשב ואל תעשה וא"כ באסורי לא נחשב לת"ח אם אינו מוחל כבודו ול"ל לרמב"ם מסנהדרין (דף י"ט) כ"ג מעיד ופריך הגמרא והתעלמת ומאי פריך הגמ' הא אם רצה למחול רשאי למחול, ויש לומר דאיתא בגמרא דהוריות דבכה"ג שייך ושמעה קול אלה דחייב קרבן שבועה וא"א כנ"ל דאינו מחייב להעיד רק מרשותו דאם ימחול על כבודו למה חייב קרבן שבועה אע"כ דצריך להעיד מדינא ומקשה הגמ' התם שפיר ול"ל התם בגמ' דמבטל פסח ומילה ומתעסק במת מצוה שוא"ת שאני הא לסברת הרמב"ם אם רצה למחול על כבודו רשאי אפי' בשב ואל תעשה רק ע"ז קשה מאי מקשה הגמ' משק וקופה על כלאים דאמר ר"י לובש כלאים פושטו אפילו בשוק י"ל דהתם איירי ממ"מ והוא כבודו של מת שמתעסק עמו דלא יהי' באשפה וכבודו של מת אינו יכול למחול רק ע"ז קשה מאי מקשה הגמ' משק וקופה על כלאים דאמר ר"י הלובש כלאים פושטו אפילו בשוק הא לסברת הרמב"ם אם רצה למחול רשאי ומש"ו גיר הרמב"ם הלובש חבירו כלאים אפי' ש וא"כ כבודו של אחר הוא אינו יובל למחול וא"כ מקשה שפיר ודו"ק: