כתבי קודש לא

(דף כ"ו) בגמ' אמר מר פרט לאנוס ה"ד, והקשה תוס' מאי פריך הגמרא ה"ד הא איתא בגמ' נדרים נודרין להורגין ולחרמין וכו' וזה הוי אונס ותי' בתוס' דהתם מיירי שמבטל בשביל הנדר, והקשו העולם היכי אמרינן בגמ' דשבת מודעה רבא לאורייתא דישראל יכלו לומר אנוסים היינו הא כשקבלו התורה נשבעין עליה שישמרו ובשביעה לא מהני אנוסים היינו ול"ל דבטלי בלבם הא הקב"ה וודאי ידע שלא בטלו בלבם

ויש לומר דהגמ' קאמר שפיר מכאן מודעה רבא לאורייתא דעל שבועה עצמה יכולין לומר דלא ידענו דאינו רשאי לשבע לשקר ומוכח מכאן דב"נ אינן מצווין על שבועת שקר דאל"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת דל"ל דעל שבועה עצמה יכולין לומר כנ"ל הא קודם מתן תורה הוויין כב"נ ומצווין נמי על השבועה אע"כ צ"ל ב"נ אינם מצווין על שבועת שקר כנ"ל ודו"ק

שם ע"ב תוס' ד"ה ואי לא ידע וכו' תימא תקשה לי' ממתנית', וי"ל מאי מקשה התוס' ממתנית' לא יכול להקשות די"ל דשוגג הוא כדאמרינן בכל התורה דהיא יודע דנשבע לשקר אלא סבור דמותר הוא אבל מברייתא מקשה הגמ' שפיר דברייתא מפרש האדם בשבועה פרט לאניס דאפי' אם אמר דסבר שהוא מותר הוי אונס א"כ מקשה הגמרא שפיר אם זהו שגגת שבועה

ויש לומר דתוס' הקשה לשיטתם דתוס' מפרש לקמן ואין חייבים על שגגתה דסבור שהוא מותר א"כ מפרש תוס' במתניתין דאם אמר סבור שהוא מותר דהוי אניס וא"כ מקשה תוס' שפיר ודו"ק

בא"ד והא דפשיטא לי' לקמן דאונס פטור בשבועות עדות וכו', וי"ל מאי מקשה תוס' דמנ"ל די"ל דיליף משבועות ביטוי ובשבועות ביטוי רחמנא פטרי', ויש לומר דהא איתא במס' מכות דאם אמר דסבר שהוא מותר דהוי קרוב למזיד וא"כ מקשה תוס' שפיר דמנ"ל דאונס פטור בשבועות עדות ול"ל דיליף משבועות ביטוי דיכול לומר בשלמא בשבועות ביטוי מזיד פטור ואם סבור מותר הוא הוי נמי קרוב למזיד ומש"ה פטור אבל בשבועות עדות דמזיד חייב וא"כ אם אמר דסבור שמותר הוי נמי קרוב למזיד הוא חייב ותירצו תוס' דכ"ש הוא משום דלא כתיב ונעלם וכו' וק"ל

שם ע"ב בתוס' ד"ה אפילו תימא רבנן וכו'. והקשו למה לא קאמר הגמ' אליבא דרבנן דידע דנשבע לשקר אבל איני ידע מלאו, וי"ל דלכאורה צריך להבין התם דאם אינו יודע מל"ט מלאכות דמשני הגמ' דלענין מאי ידע בתחומין ואליבא דר"ע וא"כ קשה למה לא משני הגמרא בתחומין דידע מל"ט מלאכות אבל באמת לא רצה לשנות הכי דע"ז קשה מנא ידע דתחומין נאסרות דאם לא ידע דתחומין נאסרות בשבת אע"כ, (חסר) ומש"ה משני הגמרא בתחומין ואליבא דכ"ע בי"ב מיל ולמה משני הגמרא אליבא דר"ע, ואמר הנ"ל דהרמב"ם סובר י"ב מילין אסור מן התורה מן פסוק אל יצא איש ממקומו אל יוצא וא"כ לא רצה הגמרא לשנות בי"ב