כתבי קודש כט

שפיר דקאמר דאשתו אסורה משום דאמר אם אכלתו היום ואכל שקצים ורמשים דילמא אכל שקצים ורמשים דמסרחת ואפ"ה אמרינן דאשתו אסורה וא"כ צ"ל דאפי' שקצים ורמשים דמוסרחת שייך לשון אכילה, ולפי"ז מוכח מכאן ראי' נגד פר"ח דהראב"ד פסק דשקצים ורמשים דמוסרחת מעיקרא ואפ"ה התורה אסרה ואם מוסרחת יותר מדאי שרי לאכילה, ופר"ת סותר דבריו כיון דהתורה אסרה אפי' אם נסרחת וא"כ אפי' אם נסרחת אח"כ יותר מדאי אפ"ה אסורה, ולפ"ז קשה אם אמר שבועה שלא אוכל שקצים ורמשים דחיילי שבועה היו לסברת הפר"ח לא משכחת הן דאם אמר שבועה שאוכל שקצים ורמשים לא חיילי שבועה דמושבע ועומד אפילו בשקצים ורמשים דמוסרחת אלא ע"כ צ"ל דבשקצים ורמשים דמוסרחת אפילו אם נפגם מעיקרא מותר כסברת הראב"ד

ויש לומר דלעולם י"ל כסברת הפר"ח וא"ל כנ"ל האיך משכחת הן י"ל דמשכחת הן בשקצים ורמשים דאינו נפגם מעיקרא ומוסרחת אח"כ דמותרים דאע"ג דאיני יכול לקיים באותו שקצים ורמשים דנפגם מעיקרא אבל השתא דקאמר סתם שבועה שאוכל שקצים ורמשים יכול לקיים הן באותו שקצים ורמשים דאיני נפגם מעיקרא

ולפי"ז מתורץ מה שהקשו העולם(ובדף כ"ג ע"ב) בד"ה דמוקי לה כד"ה מש"ה לא אמר כר"ל דלא משכחת לה הן, והקשו העולם הא משכחת לה הן כדמשני הגמרא בנבילה מוסרחת ק' אם אמר שבועה שלא אוכל שקצים ורמשים חייל שבועה האיך משכחת הן, וצ"ל דמשכחת דאם אמר שבועה שאוכל שקצים ורמשים סתם דיכול לקיים באותם דאינם מוסרחת מעיקרא ואח"כ מוסרחת קשה הא שבועה מהן צריך להיות כשבועה שלו לאו וע"כ קאי על כל שקצים ורמשים אפילו אותם דנפגם מעיקרא כדקאי לאו אכולם ובאותו שקצים ורמשים דנפגם מעיקרא אינו יכול לקיים הן דכבר מנשבע ועומד כסברת הפר"ח וצ"ל דחייל עליהם הן בכולל כיון דחייל על אותן שאינו נפגם מעיקרא חייל נמי על אותן שקצים ורמשים אפילו דנפגם מעיקרא וא"כ מוכרח לומר מאיסור כולל ומפרש מתניתין שפיר ג"כ באיסור כולל ומקשה תו"ס שפיר ודו"ק

ויש לומר דמהרש"א מקשה שפיר דלתי' זה דבה"א לא רצה רש"י לפרש דמשכחת הן בנבילה מוסרחת דסבר רש"י דמתני' אתיא בכ"ע אבל אליבא דאמת סבר רש"י דמאי דחזיא לכלב קרוי נבילה ואסיר כר"ש קשה לפי"ז מאי מקשה הגמרא לקמן על רבא ליתני חמש כגון שנשבע שלא אוכל חלב ותמרים קשה האיך משכחת הן ג"כ בחלב מוסרח ומיירי בחלב נבילה דראו לכלב קשה מתניתין אתיא כר"מ כדמפרש גמרא שם בכריתות ור"מ סבר נבילה מאי דחזיא לכלב אסור וא"כ לא משכחת הן ג"כ בחלב מוסרח, ומזה הוכיח מהרש"א דתי' הנ"ל לאו סברא הוא ותי' אחר מהנ"ל דחילוק יש בין שם התואר ובין שם העצם הוכיח נמי המרש"א דלאו סברא הוא דאל"כ קשה נמי אמאי מקשה הגמרא ליתני חמש וכו' קשה הא לא משכחת הן דילמא מפרש רבא כסברת ר"ש דנבילה מוסרחת לא קרוי נבילה