כתבי קודש יז

אתה לוה ממנו ורבנן אמרי זה גובה וזה גובה, אתמר שנים שהוציאו שט"ח זה על זה ר"נ אמר וכו' ור"ש אמר וכו' כי פליגי היכא דאית לי' לחד עדיות ובינונית ולחד זיבריות מ"ס בשלו הן שמין ומ"ס בשל עולם הן שמין תנן וחכמים אומרים זה גובה וזה גובה הב"ע כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש ה"ד אי דמטי זמני' מ"ט דחכמים עיי"ש, והקשה הבעל המאור אמאי לא הקשה הגמרא תיכף אי דמטי זמני' מ"ט דחכמים ותירץ דלר"נ לא קשה מידי די"ל דלכך לוה מיניה דאית לחד עדיות ובינינות ולחד זבוריות ולוה מיניה כדי להשתכר דהוא לא יגבה אלא זיבורית והיא יגבה בינינית דהא סבר בשלו הן שמין אבל לר"ש דס"ל בשל עולם הן שמין לא ישתכר כלל עיי"ש, והקשה הרמב"ן דא"כ לר"ש נמי יכול לתרץ דאית ליה לחד זבוריות ומיירי במטי זמניה וא"כ יגבה היא עדיות והוא לא יגבה אותו אלא זיבוריות ע"כ

ונראה לפענ"ד ליישב דלכאורה קשה על בעה"מ דמאי תירץ דאית לי' לחד עדיות ובינינות ויגבה הוא בינינות ויגבה אותו זיבורית הא קיימא לן דשומא הדרא ויכול לומר המעות שיש לי אצלך בעדי תן לי הקרקע ככל חוב דעלמא אלא ע"כ צ"ל דהיכא דהשביח הך קרקע אינו חוזר וא"כ הכא השביח דנעשה אצלו עדיות ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הרמב"ן הא יכול להיות בעדיות ז"א דהא הוי שומא הדרא ולא שייך דהשביח דהא מקודם נמי היתה עדיות ודו"ק היטב כי עמוק

קידושין

(דף מ"ג) איתמר רב אמר שליח נעשה עד ופרש"י ז"ל בין לקידושין בין ששלח ממון לבע"ח מצטרף שליח עם עד להיות שנים או אם הם שני שלוחים מצטרפין שניהם להיות עדים בדבר עיי"ש וי"ל מה צריך רש"י לפרש שיש עד עם השליח ה"ל לפרש שהשליח נעשה עד לענין שבועה שהתובע צריך לשבע להכחיש העד וא"ל הא קיי"ל כל הנשבעים שבתורה נשבעין ולא משלמין וזה יהי' נשבע וניטל מ"מ יטול המלוה את המעות מן הלוה ואח"כ ישבע שבועה דאורייתא ויהי' נפטר להחזיר ושפיר יהי' נשבע ונפטר

ונראה שרש"י ז"ל לא הי' יכול לפרש כך דא"כ איך יהי' עד הא הוא נוגע בעדות דאם יאמר שנתן המעות להמלוה צריך לישבע לכך צריך רש"י ז"ל לפרש שאחד שליח ואחד עד נמצא שהעד המסייעו פטרו משבועה

אך קשה למה לי לפרש ששניהם שלוחים, וי"ל דזה קאי אקדושי שטר והאחד לשליח ואחד עד קאי אקדושי כסף ואממון, אך קשה מנ"ל שאיירי בקידושין דילמא לא איירי אלא בממון לחודיה, וי"ל דע"כ איירי בקדושין דאל"כ לפלוגי איפכא דרב סבר שליח הוי כבע"ד ודבי רב שילא אמרו אלומא קא מאלימנא למילתא דהא פסקינן בחו"מ תחילתו בפסול וסופו בכשרות פסול להעיד וא"כ אם לאחר התקנה הוי עד הצריך שבועה ואף דלאחר שבועה אינו נוגע בעדות הוה תחילתו בפסול וסופו בכשרות דפסול אך הש"ך פוסק היכא דהוי